הלקח הכי חשוב שישראל צריכה לקחת מהתקיפה האיראנית, הוא חשיבותה הקריטית של הקואליציה. אי-אפשר לפעול במרחקים כאלה, הן בהגנה והן בהתקפה, בלי תיאום מלא עם האמריקאים. הלקח השני, שאני קושר אותו ל-7 באוקטובר, הוא כמה חשוב לא להיות מופתעים. ומאחר שיש סכנה שנחזור על טעות האנוש הזו ונהיה מופתעים גם בעתיד, אין לנו ברירה ואנחנו חייבים להיערך לאורך הגבולות מתוך הנחה שהפתעה בהחלט תיתכן. זה לא תלוי במודיעין – אלא בטעות האנוש בתרגום המידע. ומאחר שמדובר בתכונה אנושית, שכבר חווינו פעמיים, ב-73 וב-7 באוקטובר, אנחנו חייבים להיערך באופן כזה, שיוכל להכיל גם הפתעה.
אני יכול לומר בלב שלם, שבמערכה מול התקיפה האיראנית בלילה שבין שבת לראשון, ה-14 באפריל 2024, מגיעות מחמאות לכל המערכת, שתפקדה היטב. היא רשמה הצלחה ומגיע לה ציון גבוה.
המרכיב הראשון בהצלחה הוא אותם מהנדסים מתמידים, שכבר בתחילת שנות השמונים טיפחו את הרעיון של מערכת הגנה מפני טילים – למרות התנגדות מכל הכיוונים, כולל מצד חיל האוויר, שהעדיף תמיד התקפה על הגנה ומטוסים על פני טילים. ולמרות זאת, הם התעקשו, ושכנעו גם את האמריקאים, והמשיכו ללא לאות לדחוף את הרעיון קדימה, ובסופו של דבר עשו עבודה הנדסית נהדרת בפיתוח המערכת. ההצלחה מתחילה אצלם.
המרכיב השני הוא איכות ההפעלה. זו הפעלה לא פשוטה, שמחייבת תיאום מורכב בין כל המשתתפים וכל המערכות, בין היעדים והמטרות, חלוקת אזורי הפעולה בין המדינות שהשתתפו, חלוקה בין הטילים לכטב"מים, חלוקה בין הטילים המיירטים לבין המטוסים. צריך להבין, שאם המטוסים ממשיכים ליירט קרוב לשטחנו – הם מסתכנים בפגיעה על ידי כיפת ברזל או קלע דוד.
המרכיב השלישי הוא אמינות המערכות. לא היו תקלות במערכת כה מורכבת ולא היו באגים. מדובר במערך השליטה והבקרה על כל הסוללות, שמקושרות ביניהן ומקושרות למערכת אזורית, ויוצרות יחד מערך מורכב ורגיש – ובכל זאת לא היו תקלות ושום דבר לא נתקע.
יחד עם זאת צריך לזכור, שבאירוע הזה צה"ל עסק רק בהגנה ולא בהתקפה – וזה הקל. אפשר היה לחלק את העבודה. הטילים הבליסטיים, לדוגמה, אלה שהם בעלי טווח של 1,200 – 2,000 ק"מ, מטופלים בלעדית, או כמעט בלעדית על ידי מערכת החץ. חלקם מטופלים על ידי כלי שייט של הקואליציה שנמצאים בים סוף – אלה שמגיעים מכיוון החות'ים.
טילי השיוט הם קצת יותר פשוטים לטיפול. הם טסים בגובה נמוך, טיסה ישרה ויציבה, מהירות הטיסה שלהם נוחה עבור טילי פטריוט, קלע דוד וגם כיפת ברזל. הם גם מספיק גדולים כדי לגלות אותם, גם על ידי המכ"מים של מטוסי הקרב. במקרה כזה אפשר להפיל אותם יותר מוקדם, אבל אם הם מצליחים לעבור את חגורת מטוסי הקרב – הטילים יטפלו בהם.
הכטב"מים בתקיפה הזו גדולים הרבה יותר מאלה שאנו חווים מלבנון, ונושאים סדר גודל של 50 ק"ג חומר נפץ. הם ניתנים לגילוי מרחוק על ידי המטוסים, שיכולים להפיל אותם. בהתאם לידוע לי, אחוזים גבוהים מאוד מסך הפלות הכטב"מים בוצעו על ידי חילות האוויר הידידותיים, שותפינו לקואליציה.
אני חייב לומר, שההתגייסות הירדנית למערכה לא הפתיעה אותי, מכמה סיבות: ראשית, אם ישראל נמצאת בסכנה – ירדן נמצאת בסכנה בריבוע. סיבה נוספת – הטילים עברו מעל ירדן ויש בכך פגיעה בריבונות הירדנית. נוסף על כך, הם לא רוצים להפוך למטרה בעצמם, הם רוצים להיכנס לתוך חגורות ההגנה המשותפות – דהיינו, הקואליציה המובלת על ידי ארצות הברית אבל גם מערכות ההגנה הישראליות, והם לא רוצים קבל דימוי של מדינה חלשה, שכל אחד שחפץ בכך יכול להפר את ריבונותה ולטוס במרחב האווירי שלה.
רוצה לומר, שההשתתפות שלהם לא הייתה רק כדי לעזור לישראל, אלא מסיבות נוספות. התקשורת מציירת את זה כך, ובפוליטיקה המזרח-תיכונית הסבוכה הצעד הזה עלול לערער את יציבותה הפנימית של ירדן. אבל זה היה מספיק חשוב עבורם כדי שייקחו את הסיכון הזה.
ככלל אני יכול לומר, שהשתתפות מטוסי הקואליציה באירוע הייתה לא פחות ממרהיבה, ורבים מהם היו בכוננות באוויר 24/7 ימים לפני האירוע. הירדנים לא יכלו להישאר בצד. אבל הלקח היותר חשוב הוא, שאילו היינו נלחמים לבדנו, ללא השותפות – לא היינו משיגים את אותה תוצאה. ההשתתפות של הקואליציה היא קריטית. והיא תהיה הרבה יותר קריטית במקרה שנרצה לפתוח באופנסיבה, דהיינו לתקוף באיראן. אנחנו נהיה חשופים גם להתגוננות – וזה פשוט לא בא בחשבון.
לא אנחנו, וגם לא האמריקאים לצורך העניין, לא מסוגלים לנהל מערכה בטווחים רחוקים, עם מדינות עוינות בדרך – ללא שיתוף פעולה עם מדינות נוספות. לא בהגנה – בטח ובטח לא בהתקפה. והקואליציה הזו, שפעלה הפעם, לא ניצבת על כרעי תרנגולת. ישראל היא כוח קדמי של האמריקאים. נכון, אנחנו פועלים עצמאית ויש את האתוס שאף חייל זר לא יגן עלינו – אבל זהו אינטרס מובהק של האמריקאים שישראל תשמור על כוחה כאן.
מדברים על הסיוע הביטחוני לישראל – אבל זה אינטרס אמריקאי להעביר לכאן מטוסים. בלי קשר לנשיא אמריקאי כזה או אחר – כאשר זה מגיע לשעת מבחן, האינטרס האמריקאי הוא חד-משמעי: להגן על קיומה וכוחה של מדינת ישראל. זה אינטרס גלובאלי של ארצות הברית ונוח להם שהם אינם צריכים להפעיל באופן עצמאי את הכוח שנמצא כאן – אלא שהוא מופעל באמצעותנו.
המצב הנוכחי מוכיח את זה באופן חד-משמעי. למרות ההידרדרות ביחסים בין ישראל לארה"ב – בשעת מבחן של האינטרס האמריקאי הם תמכו בנו ללא סייג, וזה לא צריך להפתיע אף אחד. היחסים יכולים לדעת עליות ומורדות, והאמריקאים יכולים לעכב אספקה, או לא להצביע לטובתנו באו"ם, אבל זה חלק מלחץ מדיני. אבל כשהשאלה הופכת קיומית – הם יהיו פה.
One Response
בס"ד
6.9.2024
לכבוד: איתן בן אליהו
הנדון: הרחבת הסכמי אברהם עם אינדונזיה
השיטה: תמנון סנקציות ישראלי מול תמנון צבאי איראני
הרעיון המרכזי:
בהתבסס על ההצלחה של הסכמי אברהם עם האמירויות, מוצע להרחיב את המודל גם עם אינדונזיה. מדובר בויתור זמני על תביעה צבאית (ממשל צבאי ישראלי) באזור מסדרון נצרים, בתמורה להטבת אישור כניסה ל – OECD וכניסת אינדונזיה לנצרים ככוח צבאי סוני חליפי. הרעיון מבוסס על פרקטיקה דיפלומטית ללחוץ על חמאס לחתור לעסקה כוללת.
האינטרס הביטחוני: לחימה בקולוניאליזם סוני
ישראל ואינדונזיה פועלות נגד ארגון טרור סוני רדיקאלי השואף לטרור.
ארגון ג'מאעה איסלאמיה בעל שלוחה בלבנון ושלוחה באינדונזיה.
אויבים סונים נוספים: חמאס, דאע"ש.
משולש האינטרסים:
• ישראל: עוצמה צבאית
• אינדונזיה: עוצמה כלכלית
• ארה"ב: עוצמה מדינית
מאזן האינטרסים:
• אינטרס ארה"ב: הרחבת הסכמים תסייע לשמור על יציבות ההסכמים עם מדינות המפרץ גם אם סעודיה תצטרף לציר האיראני ותשפיע על האמירויות ובחריין. תוצאה זו עשויה למנוע עימות רחב ולהקל על ארה"ב להימנע ממעורבות צבאית ו/או כלכלית במזרח התיכון, במיוחד לאור התחזקות סין במלחמת הסחר. הדולר עשוי להיתמך על ידי תחום השבבים מאינדונזיה, מה שיכול לשפר את מעמדו של הדולר העולמית. בנוסף, בתמורה לחיזוק הסוני מול הציר הסיני – ארה"ב תחתום עם ישראל ברית הגנה.
• אינטרס ישראל: הויתור על ממשל צבאי בציר נצרים יאפשר לאינדונזיה, הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם המוסלמי, לשמש חלופה אסטרטגית לחמאס ולתרום להשפעה חיובית על דעת הקהל המוסלמית. קשרים עם אינדונזיה עשויים גם להוביל לשיתוף פעולה בתחום החקלאות, מה שיועיל במיוחד במקביל ליישום תוכניות אסטרטגיות במדיניות החוץ.
• אינטרס אינדונזיה: נוסאטרה מהווה סימן לשאיפות הגדולות של אינדונזיה לפיתוח אזורים חדשים. שיתוף פעולה עם ישראל בתחום החקלאות והתשתיות יכול לתרום לפיתוח העיר ולהפוך אותה למרכז חדש ויעיל. בנוסף, 46% מכוח העבודה האינדונזי עוסק בחקלאות, ולכן שיתוף פעולה בתחום זה יכול להיות מועיל מאוד עבור אינדונזיה.
מרחב הגמישות:
מול הפלסטינים: ההסכם המוצע אינו דורש הכרה בפתרון שתי המדינות, אינו דורש שינוי בסיווג שטחים או הקפאת בנייה בהתנחלויות, ומאפשר המשך הלחימה בעזה. הוא מציע מנוף לחץ על חמאס באמצעות שליטה סונית-אינדונזית בציר נצרים, ללא תביעה על ציר פילדלפי.
מול ארה"ב: התכנית תהווה איתות חיובי לשוק האסייתי מבלי להחליף את ארה"ב בסין
תכנית פעולה
1. הבנת המשאבים
החלקים האטרקטיביים ביותר של החקלאות הישראלית לשווקים האינדונזיים כוללים:
1. *טכנולוגיות השקיה חכמה*: כמו מערכות השקיה בטפטוף המייעלות שימוש במים.
2. *הידרופוניקה*: גידול צמחים ללא אדמה באמצעות פתרונות תזונתיים במים.
3. *ביוטכנולוגיה חקלאית*: פיתוח זני צמחים עמידים למזיקים ולתנאים קשים.
4. *שיטות גידול מתקדמות*: שימוש במערכות אוטומטיות ומדויקות למעקב ולניהול גידולים.
2. מינוף המשאבים
ארגון ועידה עסקית בינלאומית, כדאי למקד את תשומת הלב בחברות וארגונים מהמגוון הבא:
א. *טכנולוגיה וחדשנות*: חברות טכנולוגיה מתקדמת כמו Intel ו-Check Point בישראל, מול חברות טכנולוגיה ואינטרנט באינדונזיה כמו Gojek ו-Traveloka.
ב. *חקלאות וטכנולוגיות חקלאיות*: שיתוף פעולה עם חברות חקלאות כמו Netafim ו-Agri-Tech, מול חברות חקלאות כמו TaniHub ו-AgriDigital באינדונזיה.
ג. *אנרגיה מתחדשת*: חברות אנרגיה מתחדשת כמו Enlight Renewable Energy ו-SolarEdge, מול חברות אנרגיה מתחדשת כמו JinkoSolar ו-PT Perusahaan Listrik Negara (PLN).
ד. *בריאות ורפואה*: חברות בתחום הבריאות והטכנולוגיה הרפואית כמו Teva ו-ICL, מול חברות בריאות באינדונזיה כמו Kalbe Farma ו-Guardia Health.
3. לבקש תיווך כלכלי מאיחוד האמירויות לגורמי השפעה כלכליים באינדונזיה
איחוד האמירויות תוכל לתמחר מחדש, לחיוב, את החשיבות של שמירת הסכמי אברהם. גם אם סעודיה תצטרף לציר האיראני
4. לבקש תיווך טכנולוגי מול יפן בהובלת חברת startup nation centra
כדי לאתר חברות טכנולוגיות במזרח, ב"מעגל הרביעי".
5. לבקש תיווך צבאי עם ארצות הברית בנושא החלקים הצבאיים של הנורמליזציה מול נשיא אינדונזיה, הגנרל סובינאטו.