צרור זיכרונות אישיים מהשדה שהיה – ואיננו עוד * אז מה היה לנו? פייפר קרבי, מבריחי מכשירי וידאו ואפילו עב"ם * כך עוברות 33 שנות שירות – ועוברת תהילת עולם
כתב: משה טלמור
צלם: רון גפני www.SkyPics.co.il
בשנת 1962 מונה רס"ן מאיר שפר המנוח למפקד שדה דב. שפר פנה למח"א וביקש ממנו 1,000 לירות כדי להקים סככה להגנה על המכוניות מפני השמש ומפני נזקי אפר תחנת הכוח הסמוכה. מפקד חיל האוויר דאז, עזר ויצמן, דחה את הבקשה: "אין טעם," אמר עייזר, "ממילא השדה ייסגר בתוך שנה…"
וזה, בקליפת אגוז, כל הסיפור. זה לקח אמנם 57 שנים, אבל בכל אחת מהן שדה דב "אוטוטו נסגר."
שירתי ועבדתי בשדה דב משך 33 שנים. מילאתי בו שורה של תפקידים, צבאיים ואזרחיים, החל ממפקד מגדל הפיקוח בחיל-האוויר ועד מנהל השדה האזרחי ברשות שדות התעופה. צברתי בשנים הללו אין ספור זיכרונות ואירועים, טובים יותר וטובים פחות. הגעתי לשדה מבסיס רפידים, שלושה חודשים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים. קיבלתי מגדל פיקוח קטן, נמוך ומוגבל מאוד בשדה הראיה שלו. פקחי טיסה היו מעטים, אבל התנועה – רבה. המרחב האווירי כלל את נתב"ג והרצליה ואחר כך הצטרף גם פלמחים. מבחינה מקצועית, תנועת המטוסים המעורבת, צבאית/אזרחית, היוותה תמיד מגבלה שצריך לתמרן בתוכה בין אינטרסים שלא היו תמיד זהים.
על המסלול המריאו ונחתו אז מטוסי פייפר, ססנה, מסוקי אלואט 2, דרורים ועגורים, סייפנים וזמירים ואפילו איילנדרים. בצד האזרחי שירתנו את מטוסי ההראלד של ארקיע, מטוסי המטרו הרועשים ואפילו מטוסי דקוטה. אין ספק שהיה מדובר באתגר רציני: לפקח ביעילות ובבטחה על כל אלה מסלול 28/10 היה בשימוש והפיינל עבר מעל שכונת "ל" הנבנית. לפני עידן האינטרנט והעברת דואר בהרף עין, על המסלול הזה התקיימו אימוני "הרמת איגרת" על-ידי טייסי הפייפר של טייסת 100 ואפילו מטווחים: אחד הרעיונות יוצאי הדופן שנוסו אז היה התקנת מקלע קל על כנף הפייפר.
מלחמת יום הכיפורים השביתה כמעט כליל את הפעילות הטיסתית בשדה. מטוסי חברת ארקיע גויסו ושימשו לפינוי פצועים מסיני לבתי החולים במרכז, ובכך התמקדה עבודתנו באותה תקופה.
עד 1974 כונה המסלול הראשי 02/20 והדבר יצר המון תקלות ואירועי בטיחות. החלטתי לבדוק את הנושא ומצאתי שאם נתייחס לסטייה המגנטית המשתנה בכל
שנה ולמדידה של ציר המסלול, הכוון נוטה יותר להיות 21/03. העברתי את הממצאים למטה חיל-האוויר והשינוי אושר – אלא שלא היה מי שישנה הסימון על המסלול. פניתי אל מנהל השדה האזרחי, דני יערי, שהפנה אותי לחנות חומרי בניין בתל אביב. קיבלתי מברשת וצבע ובעזרת אחד מהפקחים וקרש שהוצאנו מארון מחקנו, צבענו והחלפנו את כינוי המסלול. כינוי זה נשמר עד להריסת המסלול ב-2019.
בעיה אחרת איתה התמודדנו – גדרות השדה היו קרובות מדי לקצות המסלול, ואיימו על הגישה לנחיתה. מצאתי פתרון. לקחתי כמה חביות ישנות שנחצו לאורכן, המסגרים חיברו להן רגליים והן נצבעו באדום ולבן. את חצאי החביות הצבועות הצבנו על הגדרות ובשל צבען הבולט אפשר היה להבחין בגדר בגישה לנחיתה. באותן שנים לא הייתה התייחסות ממשית לעומס התעבורה וליכולת השליטה. ניצה הורביץ "החזיקה באוויר" ופיקחה על 13 מטוסים בו זמנית בקלי-קלות. ההגבלות הגיעו הרבה שנים אח"כ.
באותן שנים קשרי ישראל צרפת היו טובים והנספח האווירי הצרפתי, קולונל דידייה, החזיק מטוס "ברוסאר" בשדה. מדובר במטוס חד-מנועי משנות החמישים, שרובו היה עשוי מעץ. איש יקר בשם דדון, שהיה מכונאי מטוסים עובד צה"ל ודובר צרפתית, היה המטפל של המטוס. לפני כל טיסה היה עומד ליד המטוס עם חליל רועים ומנגן. כאשר היה רואה שכל התולעים ברחו, היה נותן אישור לטיסה. וגם עב"ם היה לנו. מתישהו ב-1974, בעת אימוני טיסות לילה, נראו בכוון צפון-מערב אורות חזקים. הכרנו את טיסת חברת "טארום" הרומנית שמגיעה לפעמים לנתב"ג מהכוון זה, אלא שהפעם זה היה שונה בכוון ובעוצמת האור. הבטנו במשקפות וראינו מעגל של 16 פנסים סובבים סביב עצמם ומתקדמים מזרחה. לנתב"ג לא הייתה תנועה והיב"א לא ראתה. האורות התקדמו וגם מגדל עטרות ראו אותם. למחרת התפרסם בעיתונות שאזרחים בתל אביב פנו למשטרה בנושא אך לאיש לא היה מענה לפשר התופעה. עב"ם!
באותה תקופה נדרשו טייסי הבסיס להתאמן בטיסות מכשירים ובהנמכות ILS, אך המכשור היה קיים רק בנתב"ג. בכל יום חמישי התקיים מפגש תאום אצל מנהל מגדל נתב"ג שבו חולקו שעות האימונים לכל גוף. אני ייצגתי, כמובן, את שדה דב. אבל, יש בעיה: לקבל רכב סוסיתא כדי לנסוע לנתב"ג הייתה משימה בלתי אפשרית. אז מה עושים? לוקחים מטוס פייפר של טייסת 100 וטסים לנתב"ג. המטוס חנה מול הטרמינל, המתין לסיום הישיבה וטס חזרה לשדה דב. היום זה מן הסתם לא היה עובד.
בשנת 1978 הגעתי לתעופה האזרחית, ובשנת 1983 מוניתי למנהל מודיעין טיס פנים ארצי מרכזי, שמושבו היה בצד האזרחי של שדה דב אחת הבעיות הראשונות איתן התמודדתי בתפקידי החדש הייתה חניית מטוסים פרועה. כל אחד חנה איך ואיפה שרצה. חלק מהשטח היה כורכר וחלקו אספלט, מטוסי ארקיע (אז כבר דאש 7) חנו ותופעלו במרחק של 20 מטרים מחלון משרדי, וגרמו להרבה רעש וריחות. אט אט הוכנס סדר בחניות. הצד הצפוני של תחילת מסלול 28 היה שטח בור. אותו שטח בור שימש גם מסתור לפרשת הברחות ידועה בה השתתפו טייסים אזרחיים, אשר היו טסים כמעט בכל יום לקפריסין, עוברים בידוק כלשהו בנתב"ג וממשיכים לשדה
דב. הם נחתו בדרך כלל לקראת חשיכה. ערב אחד מדווח איש ביטחון על משהו חשוד: רכב של אחד הטייסים חונה ליד המטוס, בתחילת מסלול 28 ופורקים ממנו ציוד. למחרת נמצאו קופסאות קרטון ריקות של מכשירי וידאו מושלכות בתוך העשבייה שבשטח הבור. מכשירי וידאו היו אז יקרים מאוד. המבריחים נתפסו וחלקם הושבו בכלא.
כידוע מפקדי בסיסים בצבא התחלפו כמעט אחת לשנתיים. גיליתי שתקופת המעבר בין מפקד למפקד זו הזדמנות מצוינת "לספח" שטחים שנחשבו לשטחי חיל-האוויר.
בתחילה רק ניקינו את שולי המסלול. אחר כך כבר יישרנו את השטח וריבדנו בכורכר ושפכנו זפת נוזלית. הבטחנו למפקד הכנף, שהשטח ישמש אותם ברגע שיצטרכו והם אף הכינו תכנית לפיזור מטוסים בחירום – שמעולם לא הופעלה. היה שלב שבו חיל-האוויר מיקם מגדל שמירה ליד הגדר. יצרתי קו חוצה דמיוני מהמגדל הזה עד לחלק הדרומי של תחילת המסלול, וכאשר הגיע המפקד החדש זו כבר הייתה עובדה מוגמרת: הסיפוח הפך לעובדה.
בין יתר החברות שפעלו בשדה הייתה גם חברת "שחף" של יוסי הדרי. בשלב מסוים הדרי החליט לפעול בקו ת"א-אילת עם 2 מטוסי אמבראר קטנים. העסק לא ממש התרומם ובאחת השבתות הופיעו בשדה טייסים אנגלים בליווי עורכי דין, ופשוט הטיסו את המטוסים לחו"ל. חברה קטנה אחרת שפעלה בשדה הייתה חברת "סנונית" של יונתן גבע. החברה הפעילה מטוס שורט למנחת קריית שמונה. ההצלחה לא הייתה גדולה. על בסיס חברת "כנפי העמק," שנוסדה במנחת מגידו על ידי משה מנחמי, קמה ב-1996 חברת "ישראייר," שהמטוסים הדומיננטיים בצי שלה היו ATR 42/72. תשתיות אמיתיות, שישרתו את החברה החדשה, לא היו בשדה ולכן יובאו מכולות ומבנים יבילים אחרים, ששימשו את ישראייר עד שעברה לנתב"ג כשקרב מועד פינוי השדה.
חברת תעופה אפיזודית שפעלה בשדה בשנות ה-90 הייתה חברת "כנרי" שהפעילה מטוס "טרילנדר"- איילנדר בעל 3 מנועים. החברה ניסתה לייסד קו לים המלח, אך זה לא צלח. חברת "עיט", שהחלה דרכה בשדה תימן והשתתפה בפרויקט מיפוי נדידת הציפורים בישראל, התמקמה גם היא בשדה דב עם מטוסי ססנה ואח"כ עם דאש 6 ומטוס שורט 330. לקראת סוף עידן שדה דב החברה הצטיידה גם במטוס אמבראר 135 .
בעקבות לחץ מתמשך של תושבי שיכון "ל" הוחלט בשנת 1999, בתאום עם חיל-האוויר, להעביר את פעילות מטוסי ארקיע וישראייר לרחבה הצפונית, ליד המסלול.
המעבר חייב התארגנות בעייתית, שהרי איש לא אפשר בניית מבנים בשדה. הפתרון נמצא בחוקיות לכאורה של הצבת מבנים יבילים. נרכשו מבנים ואף הוצבו ברחבה, אלא שהאחראי במשרד הביטחון דרש שהמבנים יהיו על גלגלים. בלית ברירה הועברו המבנים מהמקום עד שיימצא פתרון. בסיור בקרבת נמל אשדוד נמצאו משטחים על גלגלי קרונות רכבת. המשטחים הכבדים הללו נרכשו והובאו לשדה דב ועליהם הוצבו המבנים, ושם הם עומדים גם היום.
"מלחמות תפיסת מקום" בין חברת ארקיע וישראייר, ואח"כ גם עיט, היו מן הידועות, החל מכמות ומיקום דלפקים בטרמינל ועד עמדות חנייה ברחבות. לעיתים הדברים חייבו התערבות של גורמים חיצוניים בכירים משום שלא נפתרו ברמה המקומית. תשתיות קרקעיות נבנו בגנבה ומבנים יבילים הוכנסו לשדה בלילות על מנת שתושבי השכונות הסמוכות לא ילשינו לעירייה. רק על זה אפשר לכתוב מאמר שלם…
בזמן מלחמת המפרץ הראשונה לא נמצאו בשדה שום אמצעי מיגון (לא ניתנו אישורי בניה). מפקד הכנף דאז, ישראל בן חיים, נידב מבנה בטון יביל לטובת עובדי השדה; עד אז, העובדים סרבו להגיע לעבודה. במלחמות הבאות כבר השתפר המצב והוצבו חדרי ביטחון.
בחודש אוגוסט 2013 מחליטה ממשלת ישראל לשלוח את שר האוצר, שר התחבורה ושר השיכון והבינוי לשדה, לטקס חתימה על פינויו. הטקס נערך בצפיפות בטרמינל 2 . קריאות המפגינים מקרב עובדי התעופה הגיע לכמעט אלימות. במהלך הטקס נפסקה אספקת החשמל במפתיע והשרים והאורחים נאלצו להזיע. למחרת נתבקשתי על ידי מנכ"ל רש"ת להגיש תלונה במשטרה בדרישה לחקור: מי הוריד את השלטר? תלונה הוגשה, המשטרה בדקה והגיעה למסקנה: השלטר הוריד את עצמו ולכן אין כאן עניין לציבור.
שש שנים לאחר מכן, ביולי 2019, ועל אף מאמצים רבים שלי ושל דמויות רבות וחשובות בעולם התעופה ומחוצה לו, הורד השלטר על שדה דב, והפעם בלחץ נדל"ניסטים ובעלי הון, שחיבורי הון שלטון היו חשובים להם יותר משמירה וטיפוח של תשתיות תעופתיות לאומיות. הפעילויות הועתקו , חלק מהציוד פורק, נותרו מבנים ריקים ועצובים.
והפעולה הראשונה שממשלת ישראל מצאה לנכון לבצע למחרת קבלת המפתחות לשטח הייתה העלאת טרקטורים על מסלול 21/03 ומחיקתו.