טור אישי/לא ככל העמים, ניר דגן מנכ"ל ארקיע

לא ככל העמים
לעיתים קרובות שואלים אותנו – מדוע לא תהיו כמו איזיג'ט, ראיינאיר, וויז? התשובה ברורה למי
שמעורה בעולם התעופה – אין למובילים הישראלים את הגודל הנדרש ל Low Cost אמיתי.
רק חברות המטיסות עשרות מיליוני נוסעים, המאמצות את כלל מאפייני המודל, בהן שינוי של דולר אחד
(ancillaries) מתורגם לעשרות מיליוני דולרים בהכנסה – יכולות לקרוא לעצמן low cost כהלכתו.
עלינו הישראלים מוטל לחפש מודלים אחרים שיבטיחו צמיחה.
אנו לא ככל העמים, אנו מושפעים ממגבלות בטחון, גרים עם הגב לקיר, בסביבה לא נוחה, פועלים בעיקר
מערבה ומנקזים אלינו אוקיאנוס של חברות תעופה זרות.
במצב דברים זה ארקיע בחרה מודל המחזק את המוביליות הישראלית לחופש בחו״ל ומיתגה את עצמה
מחדש. לשם כך רכשה החברה אמצעי ייצור אשר יתנו את מירב הגמישות.
מטוסי האמבראר הם הכלי הסילוני היחיד בעולם כיום שיעיל כלכלית לטיסות קצרות, בין 30 דקות ועד כ
4 שעות. מטוסי Airbus 321neoLR הם הכלי הבולט ביותר בשוק צרי הגוף, דגם שצמח מ 14% מצבר
הזמנות Airbus (עת ארקיע הזמינה אותו) ל 70% מההזמנות הנוכחיות של היצרן. 
מדובר באמצעי ייצור שמשנה את עולם הטיסות שבין 4-7 שעות וגורם לבואינג לחשב מסלול מחדש
בשוק של אלפי הזמנות עתידיות. 
בעולם התעופה של היום ובמיוחד בישראל – צריך לקחת כל הזדמנות, אסור לוותר על אף שעל בו
מתקיימת תעופה מסחרית – ברוח זו מתנהל הדיון על עתיד שדה תעופה במרכז בישראל – שדה דב. 
כבר היום, עוד טרם הגענו להכרעה הסופית, ניתן לומר שלא נותרו אנשי ציבור, פוליטיקאים ואנשי
מקצוע החושבים שציר תחבורה ציבורית אווירית צריך להתבטל בפני נדל״ן, במיוחד נדל״ן לעשירים,
ולא משנה כמה ״מיליארדים״ יתויגו לצדו. 
מנוע צמיחה כלכלי בדמות שני קילומטר של אספלט פותח אפשרויות כלכליות בלתי מוגבלות לציבור
הישראלי, לפריפריה, לתיירות הנכנסת ולכלכלה. הוא גם בסיס איתן להמשך התפתחות התעופה
הישראלית, של כל החברות, קטנות וגדולות.
על הממשלה וגורמיה המקצועיים לתמוך בהתחזקותן של החברות הישראליות, הן חשובות לכלכלה והן
יבטיחו תחרות לטובת הציבור הישראלי. 
ארקיע עוברת שינוי, מצוידת  בקדמת הטכנולוגיה התעופתית, החברה שעובדיה הם גם בעליה מתכננת
להמשיך ולהתקדם לכיוונים מפתיעים.