במשך שנים רבות לא היו סימולטורים ברשות אל-על. כתוצאה מכך הגיעו אנשי צוות האוויר למקומות שונים ומשונים, בכל היבשות, לאתרים בהם אפשר היה לרכוש שעות אימון לצורכי קורסי הסבה, הסמכות ומבחנים חצי שנתיים.
כך הגענו יום אחד, אני הבוחן ושני הטייסים הנבחנים, גם לסימולטור השייך לחברת "לופטהנזה" בעיר דיסלדורף שבגרמניה. הכל היה טוב, חוץ מזה שכל בתי המלון בעיר היו מלאים, זאת בשל תערוכת ביגוד בינלאומית גדולה, שנערכה בדיסלדורף, בירת האופנה של גרמניה. מחוסר ברירה שלחו אותנו למלון בעיירה קרובה: מינשנגלאדבך. Munchengladcach (כן, זו שבה פועלת קבוצת הכדורגל הידועה "בורוסיה").
שעות האימון של צוותי אל-על בסימולטור של "לופטהנזה" בדיסלדורף היו בלתי סדירות, לפעמים בבוקר, לפעמים בערב ולעתים אפילו באמצע הלילה. ככה זה כשאינך הבעלים של מתקן האימונים היקר, אלא שוכר אותו לפי שעות. התרגלנו גם ללו"ז הזה.
וכאן מתחיל הסיפור:
לאחר ליל אימונים שכזה חזרתי לפנות בוקר, למלון החמים “Dorint” במינשנגלאדבך וישנתי עד הצהרים. כשהתעוררתי חשתי צורך לטייל קצת ולמתוח את איברי. במיוחד לאחר שעות ארוכות של ישיבה ללא תנועה בכיסא הבוחן שבסימולטור.
מרכז העיירה נראה כמקום מתאים מאד לשוטט בו. למדתי ממידע ברשתות כי העיר הוחרבה כמעט לגמרי במהלך מלחמת העולם השנייה. היא התאוששה לאט בעשורים הבאים שאחריה, תוך בנייה של שכונות חדשות. ניבנו בה וילות בארכיטקטורה חדשנית בינות לגנים פורחים. ממש מעוררי קינאה. גן ציבורי מרכזי גדול עבר בלב העיירה וחצה אותה לאורך. חלקו של הגן היה מטופח מאד באופן "גרמני" מאד ובחלקו האחר אפשרו לצמחיה – בתכנון קפדני – לגדול פרא. בתוך הגן ניצב לו גם מבנה ציבורי רחב ממדים: מין מתנ"ס ובו אולמות למטרות שונות.
כאשר עברתי ליד הבניין יצא מאחד החדרים אדם ופנה אלי באדיבות בגרמנית. עניתי לו שאיני מבין והוא עבר מיד לאנגלית.
הוא שאל אותי: "אתה תייר? אתה פנוי לזמן מה? האם תוכל לעזור לנו כאן במשהו?"
מכיוון שלא מיהרתי לשום מקום, השבתי בחיוב.
הוא הסביר לי: "ביום הזה מתקיים באולם המרכזי במתנ"ס שלנו אירוע מיוחד ואתה מוזמן."
לדבריו, במסגרת האיחוד הכלכלי האירופי, לשכת המסחר של העיר מינשנגלאדבך יצרה קשר עם לשכת המסחר של העיר פורטו (Porto) שבפורטוגל. במסגרת זו הוזמנו סוחריי יינות ה"פורט" הידועים של פורטוגל להביא דוגמאות מהסחורה שלהם לגרמניה. כל הקניינים ובעלי חנויות היין והבארים של מינשנגלאדבך הוזמנו לפגוש בפאר התוצרת האלכוהולית הפורטוגזית מעמק האלטו-דואורו. (Alto Duoro)
"מה לי ולזה? איך אוכל לעזור לך?" שאלתי.
הוא השיב: "אנחנו מבקשים שתהייה, לאחר-צהרים אחד, טועם ניטרלי של יינות פורט. אנו מבקשים שתטעם ממה שהפורטוגזים הביאו לתצוגה ותביע את דעתך על היינות שטעמת. אתה נייטרלי, ואין לך אינטרס לכאן או לכאן; רק תטעם ותאמר את דעתך."
ואני? הרי בעצם אין לי מושג… בדרך כלל אינני נוגע ביין או במשקאות אלכוהוליים אחרים. לשוני אינה יודעת להבחין בטעמים שלהם, בריחות או במשקעים שהם מותירים על הלשון והחך. גם ראשי לא מורגל בסחרחורת הנעימה שמביא האלכוהול (כשהוא במידה).
כבשתי חיוך, עשיתי פרצוף רציני והסכמתי להצעתו, תוך שאני מנסה לשחזר לעצמי איך אומרים "עפיצות" (Astringency) באנגלית.
נכנסנו לאולם רחב הידיים. היה בו סדר כמו בגרמניה: שולחנות מכוסים במפות לבנות ועליהם מגוון של בקבוקי יין פורטו – המון! סביבם היו נציגים משני הצדדים, גרמנים ופורטוגלים: סוחרים ואנשי עסקים, "שפים" של מסעדות ונציגי ברים.
האיש הסביר לי בקצרה כמה עובדות על יינות הפורט: לדבריו, הפורט הוא יין מחוזק. להבדיל מיין רגיל, בעת התסיסה של התירוש ביקב, מוסיפים לחביות ברנדי. האלכוהול שבברנדי עוצר את תהליך פירוק הסוכר בתסיסת התירוש. כך נשמרת המתיקות של היין עם רמת אלכוהול גבוהה יותר.
הוא הוסיף, למען ההיסטוריה, כי הפורט הוא משקה אהוב מאד על האנגלים, ופותח כבר לפני מאות שנים, הוא טען כי כשאנגליה וצרפת לחמו זו בזו לא הייתה לבריטים גישה לחבל בורדו וליינות צרפת. לכן הם פנו למקורות אחרים – ביניהם פורטוגל. על כן גם רוב שמות היינות האלה, למרות מוצאם הפורטוגזי, הם בריטים דווקא ורוב הייצור והייצוא שלהם הוא לבריטניה. עתה רוצים הפורטוגלים להרגיל גם את הגרמנים לשתות אותו.
הוא הוליך אותי לשולחן המרכזי, עליו היו מונחים שם כמה בקבוקים פתוחים וסביבם נציגים בכירים משני הצדדים, המוכרים והקונים הפוטנציאלים
הבקבוקים, כך הוסבר לי, היו מארבע איכויות:
לכבודי, הטועם הניטרלי, נמזגו ארבע כוסיות מן הנוזל האדום-ענברי הזה. כל אחת באיכות יותר גבוהה מהקודמת. נאמר לי כי ה-Tawny, הוא משנת 1977 ואילו ה-Vintage הוא מ-1963!
נו. מה עושים? טעמתי כל אחת מהדוגמאות שהועמדו בפני.
שתיתי לאט לאט, בהחלקה על הלשון, בבליעה איטית ובהמתנה להרגיש את הטעמים. נתתי לדמיון שלי להשתולל. מה הרגשתי שם? זה בכלל לא משנה. דיברתי על דובדבן ואגוז, שזיף ותפוח, עשן וחביות אלון. הפורטוגזים וגם הגרמנים כנראה אהבו את מה ששמעו. חייכו ונענעו בראשיהם על כל משפט שאמרתי. אין ספק שהאלכוהול עזר לשחרר את חרצובות לשוני!
הם נפרדו ממני בהבעת תודה, בבקבוק של יין פורט כמתנה ובהמון לחיצות ידיים. חזרתי מסוחרר למלון, להמשך השינה של אחר הצהרים. האלכוהול עזר להירדמות. אני משתעשע במחשבה, שבזכותי הגיעו כנראה מאות ואלפים של בקבוקי יין פורטו לעיירה מינשנגלאדבך – ולגרמניה בכלל.
ולצוות הנבחן בסימולטור, לאחר שספרתי להם למחרת את קורותיי, נותר רק לקנא בהרפתקה שלי – ולשמוח שהבוחן קצת "כבד-ראש" מהחמרמורת – Hangover…
One Response
הי אילן
חבל שביזבזו את הביקור עליך.
היו צריכים לבחור טועם ונהנתן מדופלם.
לצערי-כפי הנראה שבאותו הזמן הייתי בשמיים אחרים.