תעשיית תעופה ישראלית: נכס או נטל?/עמוס שפירא

תעשיית תעופה ישראלית: נכס או נטל?

עמוס שפירא

אין עוררין על כך שהקשר האווירי של מדינה בעידן המודרני הוא נכס אסטרטגי, בוודאי למדינה במצב הגיאופוליטי של ישראל. לעומת זאת, התשובה לשאלה האם קיומה של תעשיית תעופה ישראלית היא נכס אסטרטגי איננה תשובה טריוויאלית כלל ועיקר. האם בהכרח מדינה חייבת שתהייה לה חברת תעופה או מספר חברות תעופה שנושאות את הדגל שלה כדי לשמור על הקשר האווירי?
האם תעשיית התעופה איננה כמו כל תעשייה אחרת, שזכות קיומן נגזרת אך ורק מכושר התחרות שלהן ושאלת היותן נכס אסטרטגי או לאו איננה נשאלת?
אין ספק שמכוניות ומשאיות הם כלי תחבורה שבלעדיהן שום מדינה מודרנית לא יכולה להתקיים; ועדיין מדינת ישראל, כמו מדינות רבות אחרות, אינה מייצרת מכוניות ומשאיות, וגם מטוסים לא.
גם אנרגיה היא נכס אסטרטגי של מדינה ועדיין במרבית השנים עד לגלוי הגז בחופי המדינה ישראל היתה תלויה באופן מוחלט ביבוא דלק מהעולם.
ישראל היתה יצרן גדול של טקסטיל ואיננה כזאת יותר משהסתבר שלישראל אין יכולת להתחרות בייצור טקסטיל; ועדיין בישראל לא הולכים עירומים מחוסר בגדים.

לכאורה, מדינת ישראל נתנה תשובה לשאלת היותה של תעשיית התעופה נכס אסטרטגי כאשר התנתה את הפרטת אל על ומכירתה לגורם פרטי בהתחייבות של הבעלים הפרטי לשמור על צי מינימלי של מטוסים לשעת חרום. גם זהות הבעלים של החברה הותנתה בהיותם אזרחים ישראלים. ידועים גם המקרים בהם בזמן מלחמה הקשר האווירי של ישראל נשמר על ידי מטוסים ישראלים בו בזמן שכל יתר החברות הפסיקו לטוס. מקרים אלה היו נדירים.
לרב המדינות בעולם יש תעשיית תעופה מקומית והן מפקחות ומונעות השתלטות גורם זר על חברות התעופה שלה; גם בארה״ב הגדולה.
אם המדינה רואה בתעשיית התעופה נכס אסטרטגי היא חייבת לייצר מדיניות שמאפשרת את קיומה בזירת התחרות העולמית הקיימת!

האם תעשיית התעופה הישראלית היא ברת כושר תחרות מובן מאליו; כזה שלא מחייב את המדינה לקיים מדיניות זהירה שתאפשר את קיומה?
לכאורה קשה לראות בסיס כלכלי תחרותי לקיומה של חברה תעופה ישראלית, בוודאי בכל האמור לחברה ישראלית סדירה. תעופה היא תעשייה בה לגודל יש יתרון מכריע. כל חברות התעופה הישראליות מפעילות יחד כ-60 מטוסים. לופטהנזה לבדה מפעילה כ-300 מטוסים; לרייאנאיר כ- 500 מטוסים, ליונייטד 800 מטוסים ולטורקיש כ-300.
נוסף על החיסרון לגודל של חברה ישראלית יש גם חסרונות נוספים, הנובעים ממעמדה הגיאופוליטי של ישראל. בהקשר הזה מועלה תמיד היתרון של חברה ישראלית ברמת הבטחון שלה (המשולם על ידי המדינה). אך זהו יתרון לכאורה בלבד. הראייה, שמעולם שום חברה ישראלית לא השתמשה ביתרון הזה בפרסומים שלה. כל חברה ישראלית היתה מוותרת ברצון על מערך הביטחון לו היתה מאוימת פחות.

אינני פוטר את הנהלות חברות התעופה הישראליות מהצורך לנהל ניהול אפקטיבי ומנהיגות עסקית, שמסוגלת לייצר יתרון תחרותי בשוק בהווה ובעתיד. קוטן הוא לא רק חיסרון! הצרכן הישראלי ברובו מעדיף את תחושת הביתיות שחברה ישראלית מסוגלת וחייבת לספק.
מהצד השני, אינני פוטר את הפוליטיקאים העומדים בראש משרדי האוצר והתחבורה מלתת את דעתם לסוגיה המורכבת של האיזון בין קיום תחרות וקיום תעשייה אסטרטגית. סיסמאות פופוליסטיות אינן מייצרות אסטרטגיה.