ענף התעופה נמצא כיום בשעתו הקשה ביותר. משבר הקורונה הינו משבר מתעתע אשר מועד תחילתו ידוע אך סופו לוט בערפל. לאורך ההיסטוריה היו מקרים מועטים בהם ענף התעופה נעצר, וגם במקרים אלו היה זה לפרק זמן קצר יחסית. בשלב זה קשה להעריך את ההשפעות ארוכות הטווח שהמשבר הזה יצר, אך אין ספק כי ענף התעופה העולמי ביום שאחרי משבר הקורונה יהיה שונה לחלוטין מזה שהכרנו עד כה. ניתן ללמוד מן הקיצוץ הדרסטי בקווי היצור של יצרני המטוסים, תוך פיטורי עשרות אלפי עובדים מקצועיים, שההתעוררות בשוק התעופה העולמי תהיה איטית גם לאחר מציאת חיסון בטוח.
להערכתי, שוק התעופה העולמי ימשיך ללכת לכיוון של חיבורים בצורה של מיזוגים ורכישות. זו מגמה שנמשכת כבר שנים ומשבר הקורונה יעצים מגמה זו. הימשכותו של המשבר תביא לכך שרק הגדולים והחזקים ישרדו. אלו ינצלו את גודלם, מעמדם ותמיכת מדינותיהן בים הסוער של הקורונה.
שוק התעופה הישראלי נמצא גם הוא בצומת דרכים. הקורונה שינתה את כללי המשחק לחלוטין ומה שהיה נכון אתמול כבר אינו נכון היום. היכולת של החברות הישראליות להתחרות לאורך זמן עם חברות תעופה גדולות אשר חלקן נתמכות על ידי מדינותיהן ונהנות מחבילות סיוע ומקורות מימון בלתי מוגבלים, הינה מוגבלת מאוד. לכן, על מנת שחברות התעופה הישראליות תוכלנה להתמודד בכבוד עם התחרות העזה מחוץ, להערכתי לא יהיה מנוס ממיזוג בין החברות הישראליות, כולן או חלקן. על המדינה לתמוך במהלך שכזה על מנת להבטיח את יציבותה של התעופה הישראלית שהינה נכס אסטרטגי ממעלה ראשונה.
קיומה של תעופה ישראלית הינה אינטרס מובהק של מדינת ישראל מכל הבחינות – כלכלית, ביטחונית ולאומית. לכן, חברות התעופה הישראליות צריכות להמשיך ולקבל סיוע מהממשלה ככל שהמשבר בתעופה יימשך. סיוע זה אינו יכול להינתן בצורה של מתן הלוואות בלבד אלא חייב לכלול רכיב של פיצוי או מענק. סיוע בצורה של מתן הלוואות בלבד הינו סיוע בעל הסתכלות קצרת טווח שלא ישרת את המטרה שלשמה הוא ניתן – מניעת קריסתה של התעופה הישראלית.