בוקר אפרורי של אחד מימי נובמבר, ונתב"ג נראה כמו סצנה מסרט פוסט אפוקליפטי. טרמינל 3 ריק לחלוטין, הרוח מנשבת באולם היוצאים. אחרי הצ'ק אין המהיר בהיסטוריה ירידה לטרקלין, שגם הוא ריק לגמרי. מסדרונות חסומים, קינג דייוויד סגור (מתארח בטרקלין דן). הסידורים הפורמליים המהירים הותירו המון זמן למחשבות נוגות על המצב וספלי הקפה נערמים על השולחן.
טסים באייר חיפה ללרנקה. בינתיים מבן גוריון בגלל המצב הביטחוני, אבל אייר חיפה מצהירה שתעבור לבסיס האם שלה בחיפה ברגע שיתאפשר. התאריך המתוכנן, נכון לעכשיו – 22 בדצמבר. החברה הישראלית החדשה מאפשרת רכישת כרטיסים רק באמצעות האתר שלה ומציעה עד 4 טיסות ליום במחירים שמתחילים ב-39 דולר לכיוון ויכולים להגיע עד 69 דולר – לפחות ממה שאני ראיתי באתר. אחרי מעבר הגייט, בדיוק מעורר הערכה, האוטובוס מביא אותנו אל המטוס שחונה ברחבה. גם הרחבה ריקה ממטוסים, למעט שני הנאמנים החדשים: פליי דובאי ואיתיחאד, שמחוברים בשרוולים לטרמינל. על המסלול קולטים בזווית העין מטוס מתיישר להמראה: אוזבקיסטן איירוויז. זהו. אין יותר חברות זרות.
המטוס עצמו, ATR 72-600 משובב עין. רואים עליו שזה עתה יצא מהמפעל: צבע לבן מבריק, זנב כחול עם לוגו האצטרובל בצבעי ירוק/ טורקיז. במאמר מוסגר, בחירה קצת יוצאת דופן לחברת תעופה, אבל אנחנו לא כאן עבור הגרפיקה. פתח הכניסה היחיד נמצא מתחת לזנב המטוס ועולים במדרגות האינטגרליות פנימה. כאן מתחזק עוד יותר הרושם של מטוס "מהניילונים" – ריח טוב וחדש, מושבים אפורים, נקיים ונוחים, מרופדים היטב בהשוואה למושבים הדקים בחברות אחרות. תאי האחסון קטנים אך לא מדי. שתי דיילות חביבות, אחת מלפנים ואחת בירכתי המטוס. למושבים יש הטיה של 5-10 מעלות. המטוס עצמו, לעומת הטרמינל, מלא עד אפס מקום.
לוח ההמראות בלרנקה: תל אביב מככבת | צילום: אהרון לפידות
רחבת המטוסים הריקה בנתב"ג: רק ידידינו החדשים, פליי דובאי ואיתיחאד |
צילום: אהרון לפידות
תא הטייס של ה- ATR 72-600הוא תא טייס מודרני. מדובר בטורבו-פרופ, שמותקן בוfull glass cockpit מתוצרת Thales שמשולבות בו מערכות אוויוניקה מתקדמות מבוססות תוכנה ומערכות בקרה אינטואיטיביות. בתא הטייס נמצאים חמישה מסכי LCD גדולים ברזולוציה גבוהה, המספקים תצוגה מקיפה של מידע על הטיסה. מערכות הניווט מבוססות לוויין וכוללות Baro Vertical Navigation (Baro VNAV), Localizer Precision with Vertical Guidance (LPV), ו- (RNP AR) 0.3/0.3.
מסיעים למסלול, ומתיישרים על 08/26. ממריאים מערבה לאחר ריצה קצרה. ההמראה מפתיעה בזריזותה ואנחנו מגיעים עד מהרה לגובה השיוט, בין 16,000 ל-18,000 רגל. הטיסה נעימה מאוד וחלקה מאוד, וכנראה שמזג האוויר גם היה לטובתנו. נסרין, הדיילת מפנקת אותנו בכוס מים וחטיף אנרגיה. אוקיי. לא לשכוח שמדובר בטיסה של שעה, פלוס מינוס. גם הנחיתה בלרנקה חלקה וטובה ואנחנו נכנסים לטרמינל הקפריסאי לביקורת דרכונים.
ההתייצבות לטיסה בדרך חזרה מתחילה שעה וחצי לפני ההמראה. על לוח ההמראות תל אביב מככבת בלא-פחות מ-9 טיסות בטווח של שעות ספורות. ההפיכה של לרנקה לשער לישראל מורגשת היטב. בצ'ק אין הכל מדויק, מהיר ונוח, עם שאלות הבידוק הביטחוני המוכרות. במטוס מחזה ישראלי טיפוסי: כשאומרים לישראלים שמותר להעלות תיק למטוס הם מביאים איתם שלוש מזוודות מפלצתיות, ועוד כמה שקיות, ליתר ביטחון. זה התיק שלהם. עלו למטוס עם יותר מטעני-יד ויותר חפצים ממה שיש מקום בתאי האחסון. והצוות היה נהדר בהתייחסות למצב. הם לנוסעים, שמה שלא נכנס לתאי האחסון, שיביאו לקדמת המטוס. הביאו חמישה-שישה תיקים גדולים לקדמת המטוס והצוות טיפל בפיזורם במקומות שונים. אי-אפשר היה שלא להעריך את השירותיות של הדיילים. הם התייחסו לבעיה בנחת, בנועם, מתוך רצון לפתור אותה – ולא כדי להוכיח ולחנך את הנוסעים. הטיסה חזרה הייתה חלקה ונעימה כמו הטיסה הלוך.
לסיכום: טיסה מושלמת גם בהלוך וגם בחזור, בלי שום אירוע שלילי שראוי לציון.
עלייה למטוס, כמו פעם | צילום: אהרון לפידות
נסרין. הדיילת הידידותית | צילום: אהרון לפידות
