תפריט
בטאון איגוד הטייסים בישראל
The Israeli pilots' Association (ISRALPA) magazine
בטאון איגוד הטייסים בישראל
The Israeli pilots' Association (ISRALPA) magazine
בתערוכת הנשק ואמצעי הלחימה הדו-שנתית ״יורו סטורי״ | צילום: יח"צ
לא פחות מ-74 חברות ישראליות היו אמורות לקחת חלק, בעיצומה של מלחמה בבית, בתערוכת הנשק ואמצעי הלחימה הדו-שנתית ״יורו סטורי,״ עד שבית המשפט בצרפת אסר את השתתפותן ואת כניסת הישראלים בכלל לשטח התערוכה.
גם ביטול ההחלטה המיוחדת והגזענית הזו, שנועדה לפגוע בישראל ולהשחיר אותה על רקע מחאה פלשתינית גוברת והולכת ברחבי אירופה וארה״ב – לא הצליחה להעלים את מצבה של ישראל בימים הללו בתחום הרגיש שלה כיצרנית ויצואנית של נשק, אמצעי לחימה וטכנולוגיות בתחום המודיעין, הסייבר, הפיקוד והשליטה ומיצוי היכולות המבצעיות.
מצד אחד ישראל נמצאת בתהליך חמור ומסוכן של בידוד מדיני ושל ״החרמות שקטות״ או פחות שקטות בתחומי ספורט, תרבות, מדע, אקדמיה ועוד וגם בתחום התערוכות; מצד שני, אין על פני הגלובוס מדינה עם צרכים ביטחוניים הגנתיים או התקפיים, שלא לוטשת עיין ליכולות הייחודיות והקורצות שמפתחת התעשייה הביטחונית בישראל.
בתחום זה מדינת היהודים של ״עם הספר״ הפכה בעל כורחה למעצמת-על בלתי מעוררת בתחום התעשיות הביטחוניות וצברה ידע ויכולות שנבעו ממצוקה הנובעת מהיותנו מוקפים אויבים משחר היווסדנו, בשל הצורך לפתח יכולות מחשש לאמברגו על ישראל בעת מלחמה ובשל הצורך לפתח ולחדד את מה שמכנים במערכת הביטחון ״יתרון איכותי״ שאמור להוות את ההפתעה המקורית בשדה הקרב שתעניק לצה״ל יתרון וניצחון.
והצרכים הללו אותם הגדיר בשעתו בראייה נכונה למרחוק דוד בן גוריון ויישם הלכה למעשה עוזרו המסור ואיש אמונו שמעון פרס הביאו לתשתית תעשייתית ומחקרית חשובה ומובילה בעולם.
בתערוכת הנשק ואמצעי הלחימה הדו-שנתית ״יורו סטורי״ | צילום: יח"צ
ימים ספורים לאחר שנכנסתי לתפקידי כיועץ לשר הביטחון הבנתי את שקשה לראות מבחוץ: בפועל, כמעט חצי המשרד עוסק בתחום מכירות הנשק. זה אגף סיבט (סיוע בטחוני), זה אגף הפיקוח שמפקח על כך שנשק ישראלי לא יתגלגל לידיים לא ראויות מדינית, ביטחונית או ערכית, זה המלמ"ב, שנמצא בקשר עם המדינות, זה אגף היעוץ המשפטי, זה האגף הבטחוני-מדיני שמנהל דיאלוגים ומפתח קשרי חוץ שמביאים להגדלת ההזמנות בתעשיות הביטחוניות ועוד היד נטויה.
מלחמת ״חרבות ברזל״ הרב-זירתית ורב-שנתית היא צומת משמעותית עבור התעשיות הביטחוניות בבית בישראל, באזור ובעולם.
מצד אחד ״הוסר איום השלום״ מעל ראשה של התעשיה הביטחונית, כמו שמתבטאים בהומור שחור חלק מראשיה, המפרנסות עשרות ומאות אלפי משפחות בישראל. מנגד, המלחמה במזרח התיכון גוררת עוד ועוד חשיפת יכולות והזמנות בעולם שהגיעו השנה להיקפים חסרי תקדים.
עם השתתפות בתערוכה ובלעדיה ידיהם של מנהלי השווק והמכירות של עשרות רבות של מפעלים ביטחוניים מלאים בעבודה והביקושים גדלים מההיצע הן היות ועניי עירנו קודמים וגם בשל מדיניות ומגבלות מה מוכרים ולמי.
מצבה המדיני וההסברתי של ישראל בימים הללו מאתגר מאוד ונובע בחלקו האחד מהזנחת תחום ההסברה ובחלקו מהשפעת האלקטורט הערבי במדינות רבות באירופה.
אי-אפשר ואסור להתעלם מחרמות ונידויים ופסיקות כפי שראינו ביורו סטורי בפריז, אבל לא על אלו יעמדו או יפלו מכירות הנשק והיצוא הבטחוני שלנו בברזילים או בטכנולוגיות.
המלחמה לימדה עוד שאסור לנו לסמוך על אף אחד זולת על עצמנו וישראל נדרשת כעת להגדיל ולהרחיב קווי יצור ומפעלים לייצור תחמושת מסוגים שונים.
ישראל לא תייצר כנראה מטוסים, ספינות טילים ופלטפורמות נשק כבדות ובצדק. אנחנו צריכים להשקיע בטכנולוגיות ובדברים הייחודיים, אבל בתחום ייצור התחמושת, לימדה המלחמה הנוכחית שזהו תחום שאנחנו צריכים לחזק.
זר לו יקלע לתערוכות הנשק והתעופה ברחבי העולם בפריז, סינגפור, אנגליה ודובאי – יגלה שישראל למרות היותה נקודה על הגלובוס – היא מעצמת על. התערוכות הללו, שברבות מהן ביליתי בעבר, הן מקום מפגש באווירה מיוחדת (וגן עדן לסוכני מודיעין) וישראל תמיד תהיה שם. בגלוי או לא בגלוי.