בלי איחוד הכל אבוד
לפני כשנה וחצי התייצבתי לראשונה במשרדי רשות התחרות, לשימוע בהליך המיזוג אותו ביקשנו לבצע עם סאן דור, חברת הבת של אל על.
למרבה האבסורד, בעידן בו פועלות בנתב"ג ובעובדה למעלה מ- 100 חברות תעופה זרות, עוברים בהם כ-24 מיליון נוסעים בשנה ופוקדות אותם כל חברות הלואו קוסט הגדולות באירופה, הפעילות יחדיו למעלה מ-1000 מטוסים צרי גוף – לא אישרה הרשות את המיזוג.
פסיקת רשות התחרות התבססה על רקע הערכתה, כי אל על עשויה לשוב לפעול בקו לאילת ועל ניתוח יעדי נופש בודדים שהמובילים שבהם היו טיבליסי וליסבון.
אקצר ואומר כי כל מה שהצגנו באותו שימוע מתרחש בימים אלה. ישראיר הפסיקה לטוס לליסבון. החברה הפורטוגלית החלה להפעיל טיסה בתדירות יומית וסאן דור העבירה את הפעילות בנתיב לאל על. בקו לטיבליסי צומצמו התדירויות באופן משמעותי ומרכז הכובד עבר לבאטומי השכנה.
שדה התעופה רמון נפתח, אל על לא טסה אליו, היקף הטסים בקו לאילת יורד בשיעור דו-ספרתי. נתיבי התחבורה והגישה לרמון לא הותאמו לתזוזת מרכז הכובד ממרכז העיר לפאתיה הצפוניים, ובד בבד עם עליית הביקוש לתיירות בחופי סיני נרשמו במהלך הפסח פקקי תנועה שגרמו לטסים לרמון להמתין כשעה נוספת עד הגעתם למלון. זאת ועוד, בעת כתיבת שורות אלה איש איננו יודע האם שדה דב יפעל או ייסגר בעוד פחות מ- 60 יום.
אנליסטים מובילים באירופה תמימי דעים, כי בעשור הבא ימשיך הביקוש למוצר התיירותי להתחזק. חברות התעופה ימשיכו להוביל תהליכי מיזוג ורכישות ועד סוף העשור יפעלו בו חמישה תאגידי תיירות מובילים.
כשנחתם הסכם השמים הפתוחים, לא התנגדנו בישראיר ליישומו. הנחנו כי הוא יהווה בסיס טוב לשינוי פנימי וחיצוני וכך היה. מאז יישומו הרוויחו בעלי המניות של החברה למעלה מ- 150 מיליון ש"ח.
בתהליכי השימוע להסכם השמים הפתוחים ביקשנו בישראיר הקלות בתחומי עלויות הביטחון, בתמריצים על נתחי שוק בנתב"ג ובהקלות בנושא המיזוגים והרכישות.
במבט קדימה לעשור הבא הממשלה חייבת להבין שהשוק התיירותי הינו מאד תחרותי ודינאמי והסקטור הפרטי מתאים עצמו לתחרות באמצעות פיתוח אתרי תיירות, האצה טכנולוגית ורכש מטוסים. הממשלה חייבת לקצר ולהקל בתהליכי תכנון, במתן אישורים לתשתיות תעופה ותיירות ובביצוע מיזוגים ורכישות. על הממשלה לעסוק בפיתוח תשתיות ועלינו מוטלת האחריות לנתב תנועה לתשתיות אלו.