גיליון 09/2026

בין שטח למנחת: שתי פנים של חדוות הטיסה באז"מ

טיסת אז"מ יכולה להיראות אחרת לגמרי מטייס לטייס, ובכל זאת, תמיד יש בה אותו חוט מקשר * יש מי שאוהב מנחת מסודר וטיסה אל יעד מוכר. ויש מי שמעדיף לקחת את המטוס אל השטח הפתוח, לנחות היכן שאין מסלול, ולישון תחת הכוכבים
תמונה של אסתי פשין יו״ר האיגוד לתעופה ספורטיבית דוידי הולנדר

אסתי פשין יו״ר האיגוד לתעופה ספורטיבית דוידי הולנדר

שני הסיפורים הבאים ממחישים את הדואליות של טיסה ספורטיבית. למי שמעדיף שטח, יש שטח. למי שמעדיף מנחתים מסודרים, יש מנחתים מסודרים. העיקר, חדוות הטיסה.

טיסה למצדה

ההתרגשות, למען האמת, מתחילה כבר באמצע השבוע. לקראת סוף השבוע, אתה מבצע בדיקת תחזית ראשונה, סוגר עם שותף לטוס ביחד, וכבר יש מתווה טיסה בראש.

סופ"ש. בוקר מוקדם. אתה מגיע למנחת ראשון לציון. במועדון כבר יש תנועה. חברים נפגשים לפני הטיסות שלהם, מחליפים טיפים על מזג האוויר ומתכננים את היום. אתה פותח תכנית טיסה במחשב המועדון, ואחרי עוד כמה מילים עם החברים, הולך להאנגר להוציא את המטוס. מבט לשק הרוח ולשמים. דרומית חלשה. אין עננים. יום יפה.

התוכנית היא לטוס למצדה. הגשת תכנית טיסה באפליקציה, וקיבלת מרשה. בדקת מזג אוויר ונוטאמים. הכול תקין. כאן, הכול בידיך. אתה מתדרך את עצמך.

אתה פותח את ההאנגר ומושך את המטוס החוצה. איזה כיף שהוא ראשון בשורה. תעופה ספורטיבית, כבר אמרנו – אתה גורר את המטוס בעצמך. עכשיו בודקים. הכול עליך. אתה מסיר את מכסה המנוע, בודק שמן, נוזל קירור, נוזל בלמים. הקפיצים תקינים. אין נזילות. הכול במקום. אתה הולך מסביב למטוס, בודק היטב, מנקז דלק כדי לוודא שהוא נקי ואין בו מים. הכל תקין.

אתה נכנס למטוס, שם חגורה, מניע, מדווח בשידור עיוור על תדר המנחת, ומסיע לתחילת מסלול. השעה 7:00. בדיקות לפני המראה. אתה מדווח, מתיישר, פותח מנוע ומתחיל להתגלגל. סל"ד תקין. מהירות נבנית. 30 קשר ואתה באוויר. רגל ימין בטיפוס. יוצאים מראשון בגובה 400 ומתחילים לטוס בנתיב למצדה.

אתה חולף מעל המפעל בנשרים, ממשיך בנתיב, מטפס ל-1,600 רגל לכיוון לטרון, ורואה את "מיני ישראל" מימינך. בגובה הזה, אפשר ממש להבחין בפרטים. אתה ממשיך בטיפוס לכיוון ירושלים. 2,800 רגל בשורש. הבקר מאשר לך לטוס מעל העיר בגובה 3,500. אין יפה מזה. מתחתיך, אתה מזהה שמתחיל להתהוות פקק. ליבך יוצא לנהגים התקועים שם, בעוד אתה חולף מעליהם באוויר הצלול. אתה מביט ימינה ורואה את העיר העתיקה פרושה לפניך. ירושלים של זהב מנצנצת באור השמש העולה.

אתה חוצה את העיר, נכנס לבועת שלם, ומתחיל להנמיך. אתה טס בגובה נמוך מעל הנופים הדרמטיים של מדבר יהודה. סיבוב קטן מעל מנזר מרסבא, ואתה לוקח כיוון לקו המצוקים ולבועת ים המלח. אתה מנמיך לים. מד הגובה מראה מינוס 400. כן, מינוס 400. אתה מתחת לגובה פני הים, ועדיין 800 רגל מעל ים המלח עצמו. קו החוף מרהיב.

עין גדי לפניך. זמן לעבור לתדר מנחת מצדה. אתה רואה את מצדה מתנשאת מולך, כאילו בוחנת את אופן הטיסה שלך. מפעיל המנחת מולך בקשר. המסלול בשימוש 19. פיינל ישיר. אתה מנמיך לגובה מינוס 800. רואה את המסלול מולך. קו גלישה. המהירות טובה. אתה מתקרב למסלול. שובר גלישה. מחזיק את האף, והנה, אתה נוגע ברכות של חמאה ביום קיץ.

יופי של טיסה.

קפה, מטוסים וכוכבים

צהרים במנחת. כבכל שנה, הלילה צפוי מטר מטאורים. שולחים תוכנית טיסה לנגב בטלפון הנייד. בדיקה של התחזית – תהיה לנו רוח גב צפונית, אין עננים. בודקים היטב את המטוס. הוא יצטרך לשרת אותנו בנחיתות בשטח, היום ומחר.

הבת שלי  מצטרפת אלי לטיסה. איזו התרגשות, הזדמנות לבונדינג.

ממריאים ושמים פעמינו דרומה. החברים מצטרפים ואנחנו ממשיכים בטיסת מבנה. כעבור קצת יותר משעה נוחתים במנחת עפר נטוש, אי שם בנגב הדרומי. מצטרפים אלינו גם חברים ממנחתים שונים.

השמש עוד מעט שוקעת, ואנחנו מקימים את האוהלים. כל זוג מתחת לכנף המטוס שלו. קפה. ארוחת ערב משותפת בשטח. סיפורים, בירות, חוויות וצחוקים.

החושך יורד. נשכבים על המזרנים ומביטים לשמיים, בחרנו מקום שבו זיהום האור נמוך. שביל החלב נראה בבירור, וסביבו שמיים זרועים אינספור כוכבים. מדי פעם חוצה את הרקיע מטאור ממטר הפרסאידים. עוד אחד, ועוד אחד.

בסופו של דבר מגיע הזמן לפרוש לשינה. חמש בבוקר. קמים, מקפלים. קפה, וממריאים עם הזריחה.

הקניונים נצבעים באדום באור הראשון. זו השעה שבה חיות המדבר יוצאות ומחפשות מים לפני החום הגדול. אנחנו פוגשים צבאים, פראים, ערודים ואפילו ראם לבן אחד. שומרים כמובן מרחק, כדי לא להבהיל את בעלי החיים.

נוחתים על שביל ליד נחל צניפים, אי שם בדרום הנגב. ארוחת בוקר – וכמובן קפה – בצילו של עץ אשל. עכשיו אפשר כבר להתחיל לחזור צפונה.

אנחנו טסים הפעם דרך נחל נקרות אל הערבה, ומשם מצפינים בגובה נמוך לאורך ים המלח. מגלים שוב את "הנהר הסודי" שחוצה את מה שפעם הייתה הלשון, וממשיכים לאורך החוף. לכל בולען צבע משלו, והמרשים מכולם הוא זה שצבעו ורוד.

מתחילים לטפס. עוברים מעל דרום ירושלים, והנוף מתחלף כמעט בבת אחת: מהצהוב והחום של המדבר לירוק של הרי יהודה.

עוד מעט בבית, והנה אנחנו שוב בהקפה לנחיתה במנחת. מכבים מנוע ודוחפים את המטוסים בחזרה למקומם.

חזרנו עייפים, אבל מלאי חוויות.

אזמים מעל ים המלח | צילום: ניר מילוא

מצדה ממעוף האזם | צילום: אסתי פשין

החדווה שבטיסת האז"מ

יש משהו בטיסת אז"מ שקשה להסביר למי שלא חווה אותה, וקל מאוד להבין ברגע שחווים אותו. זו לא רק טיסה. זו חזרה אל הדבר עצמו. אל ההטסה נטו. Stick and Rudder. בלי צוות קרקע, בלי מבצעים, בלי צוות טכני. זה רק אתה, המטוס, השמיים והנופים. אתה זה שבודק את השמן, אתה זה שמחליט אם היום מתאים לטוס, אתה זה שמדבר עם הבקר ומקבל את ההחלטות.

העצמאות התעופתית הזאת מתחילה עוד לפני ההמראה. המטוס הוא שלך – בבעלות מלאה או בשותפות – והאחריות הזאת, שיכולה להיראות כמעמסה, היא בעצם המתנה: היא זו שגורמת לכך שמטוסי אז"מ מתוחזקים היטב, נקיים, ולעיתים קרובות גם חדשים יחסית.

יש בזה גם ממד חברתי. בהאנגר פוגשים כל הזמן חברים מהמועדון, שגם הם טסים, וטסים יחד, לפעמים בתיאום, לומדים אחד מהשני, ומתכננים את הטיסה הבאה ביחד. זו לא רק תחביב – זו קהילה.

הזמינות והעלות הנמוכה יחסית של שעת טיסה מאפשרות גם לטוס הרבה יותר, לצבור ניסיון ולשמור על כשירות טיסה גבוהה. וברמה הבסיסית ביותר, הטיסה הנמוכה שאופיינית לאז"מ מקנה תחושת חיבור בלתי אמצעית לנוף, משהו שקשה להשיג בגובה שיוט של מטוס תעופה כללית גדול יותר.

ולמרות שהמטוס קטן, הוא לא פחות רציני. הרבה מדגמי האז"מ של היום, מצוידים ב-Glass Cockpit, לא נופלים מהמטוסים הקלים בתעופה הכללית, ולעיתים קרובות אף עולים עליהם בביצועים. וכטייס בעל הגדר אז"מ, אתה יכול לטוס גם בנתיבי אז"מ הייעודיים, וגם, עם ההגדרים המתאימים, בנתיבי התעופה הכללית הרגילים.

מה שכן שונה הוא סוג הטיסה: נתיבים ייעודיים, בועות VFR, מנחתים קטנים הפזורים בכל רחבי הארץ, ולעיתים גם אפשרות לנחות ב"שטחי הפעלה" – שדה, חוף, או אזור מדברי. חשוב לחזור לעניין הבועות: בניגוד לטיסה בנתיב מוגדר, בתוך בועת VFR הטייס חופשי לגמרי בבחירת הכיוון והמסלול, עד לתקרת גובה מסוימת. זו תעופה שמזמינה מגע עם הארץ עצמה, לא רק מעבר מעליה.

לאן טסים

לישראל יש יתרון: מרחק קצר, יום אחד, ואתה יכול לעבור מנופי הצפון הירוקים אל המדבר הדרומי, לחלוף מעל ירושלים ולנחות ליד ים המלח. הכול לפני ארוחת הצהריים. טייסים רבים משלבים בטיסותיהם עצירה לקפה בשטח, לארוחה, או, לפעמים, ללינה תחת הכוכבים, ממש כפי שסיפרנו למעלה. כך הופכים כל טיסה לסיפור בפני עצמו.

בפועל, בישראל, אפשר לטוס כמעט לכל מקום. בסופי השבוע הארץ מרוצפת בבועות אז"מ – בנגב, בגליל, בעמק יזרעאל, ברמת הגולן ובבקעת הירדן. יש במדינה לא מעט מנחתים מורשים ומנחתים מוכרים, וניתן גם לנחות בשטח, בכפוף להסמכה המתאימה, לאישורים הנדרשים ולבדיקה בלתי אמצעית של השטח מבעוד מועד.

לא מעט מהטייסים שמצטרפים לעולם האז"מ הם טייסים ותיקים – חלקם מחיל האוויר, חלקם מהתעופה האזרחית – שמחפשים דרך להמשיך לטוס אחרי הפרישה, בלי הבירוקרטיה, העלויות והמגבלות הרפואיות המחמירות יותר של הטיסה המסחרית. אחרים הם טייסים פעילים שמחפשים תוספת: דרך זולה ונגישה יחסית לשמור על כושר טיסה, וליהנות מהחוויה שהיא, במידה רבה, הסיבה המקורית שבגללה התאהבנו בטיסה מלכתחילה.

איך מוסיפים הגדר אז"מ – עבור טייסים בעלי רישיון קיים

מי שכבר מחזיק ברישיון טיס (הגדר אווירון, או הגדר אחר כמו דאון) יכול להוסיף הגדר אז"מ במסלול הכשרה מקוצר יחסית. אלה עיקרי הדרישות, כפי שמפורסמות באתר איגוד התעופה הספורטיבית:

דרישת סף: רישיון טיס תקף בהגדר אווירון (תעופה כללית), או לחלופין רישיון בהגדר שאינו אווירון.

תאוריה: שני מבחנים – מבחן משולב בידע טכני ובחוקה, הנערך מול רת"א, ומבחן "ספר מטוס סגור" הספציפי לדגם האז"מ שבו לומד הטייס, אשר לרוב מתבצע מול המדריך או בית הספר.

שעות טיסה מודרכות: הדרישה נגזרת מהרקע של הטייס. בעלי הגדר אווירון מקבוצה א' נדרשים למינימום 6 שעות; בעלי הגדר אווירון מקבוצה ב', וכן בעלי הגדר שאינו אווירון (כגון דאון), נדרשים ל-8 שעות. טייסים בעלי ניסיון מצטבר של יותר מ-100 שעות מפקד (למשל טייסי חיל אוויר, שלא עשו הגדר אזרחי) נדרשים ל-8 שעות, מתוכן 2.5 שעות סולו. מלבד המקרה האחרון, לא נדרשות שעות סולו כלל.

מבחן מעשי מול בוחן רת"א: כולל היכרות עם נהלי טרום-טיסה, מסמכי האווירון, חישובי משקל ואיזון, בדיקות בתפעול רגיל ובמצבי חירום, וביצוע תמרוני הטיסה הנדרשים.

מי שרוצה להרחיב עוד יותר את חוויית הטיסה יכול להוסיף גם הגדר "שטח הפעלה", המאפשר נחיתה מחוץ למנחתים ושדות תעופה מוסדרים, בכפוף לבדיקת התאמת השטח ולאישור בעל הקרקע. הגדר זה דורש תדריך קרקעי ו-3 שעות טיסת הדרכה, ואינו מותנה בוותק טיסתי מוקדם.

לבסוף, שמירה על הרישיון מחייבת מבחן רמה אחת לשנתיים, לצד עמידה בדרישת 6 שעות טיסה שנתיות בכל אחד מהסוגים בנפרד. עבור מי שיש לו הגדר אווירון, מבחן הרמה מתקיים לסירוגין בין אווירון ואז"מ.

אז, לסיכום, לחובבי הטיסה, ובפרט לאלו שמתקרבים או כבר עברו את גיל הפרישה – צרו קשר עוד היום, ובואו לטוס עימנו לאורכה ולרוחבה של ישראל היפיפה. להישמע.

ליצירת קשר: aguda@lsa.org.il

לינה משותפת במדבר | צילום: עידן אולבינסקי

זריחה במדבר | צילום: דוידי הולנדר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *