איגוד הטייסים העולמי IFALPA מזהיר: הסכנה הגדולה באזורי מלחמה היא נרמול הסיכון

בזמן שחברות תעופה ברחבי העולם ממשיכות להתמודד עם מציאות ביטחונית מורכבת, ממזרח אירופה, דרך המזרח התיכון ועד אזורים נוספים הסובלים מחוסר יציבות, מפרסם איגוד הטייסים העולמיIFALPA  מסמך חריג בחשיבותו. המסר המרכזי שלו חד וברור: העובדה שטיסות ממשיכות להתבצע באזורי קונפליקט במשך חודשים ואף שנים ללא תקריות אינה מעידה בהכרח על ירידה ברמת הסיכון. לעיתים, מזהירים מחברי המסמך, היא דווקא יוצרת אשליה מסוכנת של ביטחון.

המסמך, שכותרתו Human Performance Impacts of Civil Aviation Operations in Conflict Zones  אינו עוסק במערכות נשק, באיומים בליסטיים או במודיעין. הוא מתמקד דווקא בגורם האנושי – הטייסים ואנשי צוות האוויר – ומבקש להזכיר לרשויות התעופה ולחברות התעופה כי גם בעידן של טכנולוגיה מתקדמת, האדם נותר החולייה הקריטית ביותר בשרשרת הבטיחות.

באיגוד הטייסים העולמי קובעים כי כל פעילות תעופתית באזורי קונפליקט חייבת להיחשב "פעילות חריגה (Exceptional Operations) ללא קשר למשך הזמן שבו היא מתקיימת." לטענתם, אחת הסכנות המשמעותיות ביותר היא תהליך הדרגתי של "נורמליזציה של סיכון", מצב שבו תנאים חריגים הופכים, בתודעת המערכת, לחלק מהשגרה.

היסטוריית התעופה האזרחית מלמדת כי לא אחת נוטים ארגונים להתרגל למצבי סיכון כאשר הם אינם מובילים מיד לאירועים בטיחותיים. אלא שבמקרים רבים, דווקא תחושת הביטחון הנובעת מהיעדר תקריות עלולה להיות מטעה. "העובדה שמשהו לא קרה עד עכשיו אינה הוכחה לכך שלא יקרה מחר," הוא למעשה המסר העומד בבסיס המסמך.

ב־ IFALPAמדגישים כי טיסה באזור קונפליקט אינה דומה לטיסה שגרתית, גם כאשר המטוס עצמו אינו נמצא תחת איום ישיר. עצם הפעילות במרחב שבו קיימים סיכונים ביטחוניים, אי-ודאות מבצעית ושינויים תכופים בהנחיות ובנתיבי הטיסה, יוצרת עומס קוגניטיבי משמעותי על צוותי האוויר.

לדברי יוצרי המסמך, עומס זה עלול לפגוע במודעות המצבית של הטייסים, להכביד על תהליכי קבלת ההחלטות ולהוביל לעייפות מצטברת. במילים אחרות, גם כאשר המטוס תקין לחלוטין וכל מערכותיו פועלות כשורה, רמת הלחץ המופעלת על אנשי הצוות עשויה להשפיע על הביצועים באופן שאינו תמיד גלוי לעין.

אחת הנקודות המרכזיות במסמך עוסקת בכשירות לטיסה(Fit-to-Fly) . האיגוד קורא לחברות התעופה לאמץ תפיסה רחבה יותר של המושג "כשירות", שאינה מסתכמת רק במצבו הפיזי של הטייס. לצד הבריאות הגופנית יש לבחון גם את מצבו המנטלי והפסיכולוגי של איש הצוות, במיוחד בתקופות ממושכות של פעילות בתנאים חריגים.

לשם כך ממליץ הארגון ליצור תרבות ארגונית שבה טייסים ואנשי צוות יוכלו לדווח על תחושת עומס, שחיקה או אי־כשירות זמנית ללא חשש מפגיעה מקצועית או תעסוקתית. החשש מפני השלכות כלכליות או תפעוליות, מזהירים באיגוד, עלול לגרום לאנשי צוות להמשיך לטוס גם כאשר הם אינם נמצאים במיטבם.

במסמך ניתן גם דגש מיוחד למעמדו של הקברניט. המסמך מזכיר עיקרון יסוד בעולם התעופה: ההחלטות הנוגעות לבטיחות ולביטחון הטיסה הן בסמכותו הבלעדית של מפקד המטוס. החלטות אלה, קובע האיגוד, חייבות להישאר חופשיות מכל לחץ מסחרי, מבצעי או ארגוני.

המסר הזה מקבל משמעות מיוחדת בתקופות שבהן חברות תעופה פועלות בסביבה כלכלית מאתגרת ונדרשות לאזן בין צורכי הבטיחות לבין אילוצים עסקיים. באיגוד הטייסים מבקשים להזכיר כי כאשר מדובר בבטיחות הטיסה, השיקול המקצועי חייב לגבור תמיד על כל שיקול אחר.

נושא נוסף שתופס מקום מרכזי במסמך הוא ניהול עייפות(Fatigue Risk Management) . לדעת האיגוד, הדרישות הרגולטוריות המקובלות אינן בהכרח מספקות כאשר מדובר בפעילות באזורי קונפליקט. לפיכך מומלץ לחברות התעופה לאמץ אמצעי הגנה מחמירים יותר, ובהם התאמת לוחות זמנים, תגבור צוותים והגדלת מרווחי הביטחון בין משימות טיסה.

במקביל קורא הארגון להרחיב את מערך התמיכה באנשי הצוות. "חובת הדאגה"(Duty of Care)  כפי שהיא מוגדרת במסמך, כוללת לא רק מנוחה פיזית מספקת אלא גם תמיכה נפשית מקצועית, זמינה ודיסקרטית, לצד עידוד לפנייה לעזרה בעת הצורך.

המסמך מדגיש גם את החשיבות שבהמשך ההכשרה המקצועית וההדרכה השוטפת. דווקא בתקופות ממושכות של פעילות תחת לחץ, אומרים באיגוד, אסור לוותר על אימונים, רענונים והסמכות מקצועיות, שכן אלה מהווים חלק בלתי נפרד ממערך ניהול הסיכונים.

השורה התחתונה של IFALPA פשוטה אך נוקבת: "פעילות חריגה מחייבת אמצעי הגנה חריגים". לטענת הארגון, הזמן אינו מפחית את הסיכון, והיעדר תקריות אינו מבטל את הצורך בערנות מתמדת. להפך – ככל שפעילות באזורי קונפליקט נמשכת זמן רב יותר, כך גובר הצורך להיאבק בתחושת השגרה המדומה שעלולה להתפתח סביבה.

לכן קורא איגוד הטייסים העולמי לחברות התעופה, למפעילים ולרשויות התעופה האזרחיות ברחבי העולם להטמיע באופן מפורש את ההמלצות הללו במדיניותן ובנהליהן. בעיני הארגון, הגנה על צוותי האוויר אינה רק סוגיה של רווחת עובדים אלא נדבך מרכזי בשמירה על בטיחות התעופה האזרחית כולה.

בעידן שבו אזורי עימות הופכים למציאות קבועה בחלקים נרחבים של העולם, המסר של IFALPA רלוונטי מתמיד: האיום הגדול ביותר אינו תמיד הטיל שעלול להופיע על המכ"ם, אלא הרגע שבו המערכת מפסיקה לראות בסיכון דבר חריג -ומתחילה להתייחס אליו כאל שגרה.

סיכמו:

 גיא בן גור וג’קי לימור, חברי ועדת HUPER (Human Performance), IFALPA