ביקור וסיור בשדה התעופה הכי חדש בארץ – שדה רמון * מה עובד ומה לא, כמה מהר אפשר להגיע מהשדה לעיר ומה יקרה אם חלילה ייסגר שדה דב
מאת אהרון לפידות
צילום: רון גפני
את ההבדל מרגישים כבר בגישה לפיינל: מדבר פראי בגווני אדום-חום, מצוקים שגיאים, ואדיות חורצים את הנוף הלא רגוע, הלא מסודר; ואז – המסלול (01/19), ישר כסרגל, ארוך (3,600 מטרים) ומבני השדה המקבילים לו.
שונה לחלוטין מהנחיתה בשדה אילת: אתה יוצא מהערבה אל הכחול שאין לטעות בו של ים סוף, עושה סיבוב יפה מעל המפרץ, בהנמכה – חוצה את קו החוף הצפוני, עם כל בתי המלון והשמשיות הצבעוניות – ואין ספק בלב שהגעת לחופשה, שמתחילה ממש ברגע זה, עוד בטרם נגעו גלגלי המטוס במסלול.
ברמון זה אחרת; האמבראר E195 הסימפטי של ארקיע נוחת חלק ושקט, ומסיע אל הטרמינל – ואלא אם אתה זן נדיר של תייר שבוחר לנפוש דווקא באמצע המדבר – אין לך רמז שהגעת לעיר תיירותית באמת. הגישה המדברית מזכירה קצת את ההגעה ללאס וגאס – אלא ששם רואים את אורות העיר הזוהרים ממרחק עצום. כאן זה אתה מול הטרמינל. רכיב נוסטלגי אחד בכל זאת נותר: מהמטוס צועדים ברגל אל הטרמינל, מרחק של כ-50 מטרים, כמו בשדה הישן – וזה נחמד.
הטרמינל יפהפה ממש. הוא עוצב על ידי משרד האדריכלים אמיר מן – עמי שנער, שעשו עבודה מצוינת. קירות הזכוכית האדירים משקפים את נוף הקדומים שמסביב, המבנה גבוה, מרווח ומאורגן – אלמלא המדבר, היה אפשר לחשוב שנחתנו בשוויץ. "שדה רמון הוא השדה הראשון בארץ שתוכנן כשדה תעופה אזרחי מודרני מאפס," סיפר חנן מוסקוביץ, מנהל השדה. "והוא מתוכנן בהתאם לקוד הבינלאומי כ-Green Field, ועומד בכל סטנדרט."
ההחלטה המעשית לבנייתו התקבלה ביולי 2011. למוסקוביץ יש במשרדו לוח אבן המוכתר אבן פינה ועליו תשעה תאריכים, החל בשנת 1973 – המציינים את מספר הפעמים בהם היה אמור להתקיים טקס הנחת אבן הפינה לשדה. התאריך האחרון הוא ה-9 במאי 2013 – התאריך בו אכן התממש החזון ובניית שדה רמון החלה. בדרך נשקלו אלטרנטיבות שונות ואפילו שדה תעופה דו-לאומי, עם יציאה לירדן – אבל בסופו של דבר נפלה ההחלטה על המיקום הנוכחי.
"השדה הישן באילת כבר לא עמד בסטנדרטים בינלאומיים," סיפר מוסקוביץ. "היום לא היינו יכולים אפילו לקבל רישיון לשדה הזה; המסלול צר – רק 30מ', זה שדה ראייה בלבד, יש בו מגבלות רבות והוא מטיל מגבלות גם על פיתוח העיר." שדה עובדה הצבאי, ששימש לקליטת טיסות בינלאומיות ישירות שלא יכלו לנחות באילת, היה גם הוא פתרון ביניים דחוק ומוגבל.
"נמל התעופה רמון ע"ש אילן ואסף רמון – אילת," בשמו המלא, הוא שדה ILS מלא ויכול לשמש כשדה אלטרנטיבי לבן גוריון – יש בו מסלול המאפשר נחיתת כל סוגי המטוסים הנוחתים בנתב"ג, כיבוי אש בקטגוריה 9 – כמו בבן גוריון (שאחת האטרקציות המרשימות בו הן הכבאיות האולטרה-מודרניות, שמחירן כמיליון דולר האחת).
רחבות החניה מסוגלות לקלוט 60 מטוסים בשעת חירום, שזהו פחות או יותר סך כל המטוסים המסחריים הרשומים בחברות התעופה הישראליות. השדה נפתח רשמית ב-21 בינואר 2019, אך קדם לפתיחה טקס הסרת הלוט, שנערך במיוחד לכבודה של רונה רמון, בשל מצבה הבריאותי.
גם בתחום הביטחוני מציע שדה רמון רמה גבוהה: יש בו מערכת בידוק תת-קרקעית (HBS) ללא נוכחות הנוסעים, דלפקי הצ'ק אין מותאמים לכל חברות התעופה ומצוידים במערכות ביומטריות ותפיסת תפעול ייחודית, שאינה מפרידה באולם היוצאים בין נוסעים בטיסות פנים לטיסות בינלאומיות. "התחזית שלנו לשנת 2019 היא 1.4 מיליון נוסעים, שיעברו בשדה – מיליון בטיסות פנים ו-400,000 בטיסות בינלאומיות, אבל אנחנו ערוכים להכפיל כבר היום את הכמות מבחינת עמדות החניה ומערך השירותים," קובע מנהל השדה. ראיינאיר היא ספק התיירים הגדול ביותר ואחראית ל-45% מהתנועה הבינלאומית, וויזאייר מטיסה 18% נוספים. הנתח המשמעותי של התיירים מגיע מפולין. גם לופטהנזה מגיעה לשדה פעמיים בשבוע – וכל תייר מסובסד על ידי המדינה ב-60 יורו, במאמץ להגביר את המוטיבציה להגיע לאילת.
אין ספק ששדה רמון מקדים בשנות דור את השדה הישן של אילת מכל הבחינות – למעט אחת: הקירבה לעיר. באילת יכולת לצאת מהטרמינל וללכת ברגל אל אזור בתי המלון או לקחת מונית ב-10שקלים. מרמון המצב לא כל כך פשוט. כ-20 קילומטרים מפרידים בין העיר לשדה התעופה. אם אין תנועה מיוחדת בכביש 90 – אפשר לעבור את המרחק הזה ב-20 דקות. אבל, בשעות עומס, כשרבבות נופשים נוהרים לעיר בסופי שבוע או חופשות – ולמרות שמקטע הכביש בין השדה לעיר הורחב לארבעה מסלולים – המרחק הזה יכול להתארך לשעה וחצי ואפילו יותר. עלות המונית (המבוקרת) היא 85 ₪; ויש גם אוטובוס שיוצא כל רבע שעה (והוא נוח – ניסינו) – ב-4.20 ₪. בפסח האחרון היו לא מעט פקקים בדרך אל ומהשדה, שגרמו לאיחורי טיסות ונרשמה אף ירידה במספר הנוסעים הכללי שהגיע לעיר בטיסה. אחד הפתרונות האפשריים הוא רכבת, אך זה לא משהו שצפוי לקרות בקרוב.
בעיה גדולה יותר עלולה להתעורר ב-1 ביולי, אם אכן תוצא לפועל התוכנית לסגור את שדה דב. הרחקת ההמראות והנחיתות מתל אביב לנתב"ג עלולה לפגוע עוד יותר בנכונות להשתמש בתעבורה אווירית לאילת. ליאור רביב, מנכ"ל רשת מלונות ישרוטל שלה 8 בתי מלון באילת, אמר בראיון ל"גלובס" כי "אנשים יגיעו לנתב"ג ויעשו לבד את החישוב שכבר עדיף להם לנסוע לחו"ל במקום להעביר לפחות 4 שעות בדרך לאילת." כיום, הטיסה בין שדה דב לאילת באמבראר הסילוני לוקחת בסך הכל 35 דקות. אין בעיות חניה מיוחדות בשדה דב (זה רק יקר מאוד…), אפשר להגיע לשדה פחות משעה לפני הטיסה, ואז עוד חצי שעה קרקעית מהשדה לעיר – סה"כ שעתיים, שעתיים ורבע, זה על הקשקש אבל עדיין כדאי. מנתב"ג זה עשוי לקחת 4 שעות – בערך אותו זמן שלוקחת נסיעה (במהירות חוקית!) במכונית.
***
חזרה לשדה רמון. אבי חובר לוקח אותנו לסיור במתקני הנמל. השורה התחתונה – זה שדה מהניילונים. הכל נראה טוב ומריח טוב. "מטפלים פה ב-40 – 50 טיסות בינלאומיות ו-140 – 150 טיסות פנים ארציות בשבוע," סיפר חובר ולוקח אותנו לסיבוב קצר בדיוטי פרי – שחלקו מיועד גם לנוסעים בפנים הארץ. "פה מצוי הבורגר קינג הדרומי ביותר בארץ," הוא מחייך. באילת פשוט אין סניף.
תחנות ההסעה לעיר חשופות לחלוטין – אין אפילו גגון באיזור ההמתנה. ביולי אוגוסט זה לא יהיה נעים.
המגדל יפה במיוחד. העיצוב הארכיטקטוני שלו עוצר נשימה. "אין בו מכ"מ – יש תמונה אווירית, ואנחנו נסמכים על יחידת הבקרה הצבאית," מסביר אבי חובר. "השדה הוא IFR מלא (מותאם לטיסת מכשירים; אילת היהVFR כלומר מתאים לטיסות ראייה בלבד). מערכות ILS מותקנות מותקנות בשני צידי המסלול והוא עומד בכל תקן בינלאומי מודרני."
שורה תחתונה: אהבנו את השדה. מאחלים לו שיימצא פתרון לכל הבעיות – ומהר.