טעות אצבע, או הפצצה המדלגת

רק איום אחד נגד חיל האוויר התחיל להופיע כבר אז ב-1967, במצרים: טילי קרקע-אוויר מדגם SA-2, אותם קבלו המצרים מהסובייטים. ההתעצמות המצרית בטילי קרקע-אוויר הייתה אז רק בחיתוליה והבשילה לאחר מכן במלחמת ההתשה וכמובן במלחמת יום הכיפורים – שם, כדברי עזר וויצמן: "הטיל כופף את כנף המטוס."

טיל ה-SA-2 לא היה בעל כושר ניידות והמצרים הכינו, ליד תעלת סואץ, כמה מחפורות בהם הוצבו הטילים. אחת מהן הייתה הסוללה באל-מנייף. המודיעין של חיל האוויר ידע על קיומה ושלח אותנו: שני מטוסי מיראז' III, של טייסת "העטלף" 119 לפגוע במרכז בקרת האש שלה, במרכז המחפורת.

יעקב אגסי היה המוביל ואני מספר 2 שלו. לכל אחד משנינו היו שתי פצצות בנות 500 ק"ג כל אחת, התלויות מתחת לגחון המטוסים. ניווטנו את דרכנו לכיוון תעלת סואץ (לא היה אזGPS  כלל! הניווט שלנו מעל לחולות סיני היה רק בעזרת המצפן, המפה והשעון).

לקראת המטרה, בסביבת תעלת סואץ, האצנו למהירות גבוהה, בשיטת התקיפה המוכרת לנו: דוהרים בגובה נמוך במהירות של 540 קשר (כ-270 מטרים בשנייה). לקראת המטרה מושכים מעלה בתלילות לגובה 6000 רגל, מתהפכים וצוללים אל הסוללה בזווית של כ-35 מעלות.

עוד אנו ביעף ושנינו מגלים כי הסוללה ריקה! המצרים העבירו את הטילים הענקיים ואת קרון בקרת האש שלהם למקום אחר.

לא שחררנו את החימוש. יצאנו מהיעף, הסתובבנו וחזרנו לסיני, בדרך הביתה לתל-נוף לאורך ציר הג'ידי. מאוכזבים קצת, סביבנו שקט ושלווה, ככל שניתן בעת מלחמה, טסים בגובה נמוך, כ-200 רגל,  והנוף מדברי.

ואז, לפתע, אני רואה דבר מדהים: אחת משתי הפצצות הענקיות התלויות מתחת לגחון המטוס של אגסי, משתחררת ונופלת מטה. היא מתקרבת לאדמת המדבר ולא מתחפרת בחול, אלא מדלגת למעלה!

כילדים שחקנו בזמנו בזריקת אבנים על מים, אם האבן נזרקת במהירות ובזווית שטוחה, היא מדלגת וקופצת מספר פעמים על פני המים, עד שהיא מאבדת מהירות ושוקעת. כך גם היה עם הפצצה. במהירות שבה טסנו היא התנהגה כאבן המותזת ממשטח מים!

מול עיניי ראיתי את הפצצה מותזת כלפי מעלה, כלפי המטוס החולף מעליה. הייתי משוכנע כי מיד תתפוצץ מתחת לגחונו של המטוס של אגסי ושזה יהיה סופו!

בקושי הספקתי לו לצעוק משהו בקשר, אך לרווחתי הפצצה, שכמעט והגיעה בחזרה אל המטוס, שקעה מטה, לא דילגה פעם נוספת, נקברה ונעלמה בחולות.

רק אז דיווחתי לו על האירוע.

מה קרה? תחקרנו את המקרה: במקום ללחוץ בעזרת אצבע האמה של ידו, על כפתור השידור בקשר, כפתור הנמצא על ה"סטיק" במרכזו, לחץ אגסי באגודלו הימני שלא בכוונה על כפתור שחרור הפצצות, הנמצא בחלקו העליון של ה"סטיק", מתחת למגן דמוי כפית… טעות אצבע שיכולה לקרות לכל אחד!

הפצצה השתחררה כמובן. למזלו של אגסי, מפסק המרעומים היה מופסק והם לא היו דרוכים, כך שבמהלך נפילתה מגחון המטוס לאדמה ומשם בחזרה, לא התרחש פיצוץ.

(לחובבי ההיסטוריה: הבריטים השתמשו ב"פצצות מדלגות" שתוכננו במיוחד למטרה זו, במלחמת העולם השנייה. אלה היו "פורצי הסכרים" של טייסת 617 הידועה).

המשך הטיסה הביתה היה שגרתי… ואגסי זכה לעוד שנות טיסה רבות, כולל בצוות יחד אתי.

יהיה זכרו ברוך.