תוניסיה, מדינה קטנה ומסבירת פנים במערב אפריקה, חוגגת השנה את התייר ה-23 מיליון. בכך עקפה מזמן את קפריסין הקרובה והחמימה עם התייר ה-17 מיליון. התיירות מכניסה כסף למדינה והופכת כל תייר ותיירות לשגרירים הטובים ביותר של היעד בו נחתו. התוצר הלאומי הגולמי, בייחוד במדינות בהן תעשיות עתירות ידע אינן מפותחות, ניזון לא מעט מתיירות, שמכניסה למדינה המארחת מיליארדי דולרים בשנה ומתדלקת מעגלי תעסוקה בדרגות שונות; החל מתחבורה, מלונאות, תעופה וכלה במסעדנות, מסחר ועוד תחומים רבים אחרים. מרבית התיירים בעולם מגיעים במטוסים ובכך התעופה הינה מרכיב מרכזי בהבאת התיירים אל המדינה וממנה.
חברות השכר השונות זיהו את הפוטנציאל התיירותי בערים לא מרכזיות לפני כעשור. החברות הגיעו ליעדים כגון העיר פארו בפורטוגל וברגמו בצפון איטליה, והציעו לממשלות להביא כמה מיליוני תיירים בשנה בתמורה לפיתוח תשתיות התעופה והנחה משמעותית באגרות ומיסי הנמל. ה"דיל" באמת הצליח ואנחנו יכולים לראות כי מרבית חברות השכר יטוסו בתדירות גבוהה ליעדים שאינם בהגדרה מרכזיים מדינות היעד, במחירים נוחים, שרות טוב ותדירות מספקת לגמרי. המדינות מצידן נהנות מזרם תיירים גובר ללא השקעה משמעותית אלא בהנחה באגרות ובמיסים הנגבים. הסדרים אלו נמשכים לאורך זמן רב ולאף אחד אין כל אינטרס לוותר עליהם.
עידוד חברות שכר ותיירות קיים בעולם בדרכים שונות משום שבסופו של דבר זה מכניס יותר ממה שזה עולה. גם בישראל ניסו בעבר, דרך משרד התיירות, לסבסד תיירים מאירופה בכמה עשרות אירו לתייר על מנת לעודד נחיתה בשדה התעופה רמון, אולם זה נשאר ריק ואף אחד לא טס לברצלונה דרך הערבה.
הדיונים בימים האחרונים במשרד האוצר על ביטול פטור המע״מ לתיירים הנכנסים לישראל מעלה שוב את הצורך להסביר עד כמה התיירות בישראל חשובה, כיצד נכון לעודד אותה ומה המשמעות האמיתית לכך על המשק הישראלי, הנהנה בשנים האחרונות רק מארבע וקצת מיליון תיירים. זוכרים את תוניסיה? את קפריסין? כן, במדינה בה מצויים המקומות הקדושים לשלוש הדתות המרכזיות בעולם, מקום בו ביום חורף אחד אפשר לעשות סקי שלג בחרמון וסקי מים לאחר כמה שעות באילת, מדינה עם מזג אוויר טוב יותר משלל יעדים במזרח התיכון ובסביבתו – וכל אלה מייצרים לנו בקושי מעט מעל שישה אחוזים מהתל״ג.
דמיינו לעצמכם לא הרבה – עשרה מיליון תיירים עד סוף העשור הנוכחי. אחד-עשר אחוזים מהתל״ג. כמה בתי ספר ניתן להקים באמצעותם, כמה בתי חולים, ועוד. הסיבות וההסברים ידועים, אבל אנחנו נפרק כאן כל אחד ואחד מהם על מנת להסביר כיצד ניתן לפעול אחרת ומדוע התיירות הישראל הצולעת איננה גזירת גורל.
יוקר המחיה בישראל הופך את המדינה ליעד מצומצם יותר ויותר עבור התייר הזר. כיצד יוכל צליין מדרום אפריקה להרשות לעצמו להגיע לירושלים או צעיר לפסטיבל תרבות? סיבה נוספת למספר התיירים הנמוך הנכנסים לישראל היא שאין מספיק חדרי מלון ואפשרויות לינה, ואם נקשה יותר על התייר ולא נבנה חדרים חדשים – בתי המלון הקיימים יישארו יקרים לנצח. ביטול המיסוי על דירות להשכרה זמנית מסוג Air B&B לדוגמה, יכול לאפשר לסטודנטים צעירים להזמין תיירים ללון בדירותיהם במהלך סופי השבוע, כשהם נוסעים לבקר את משפחותיהם.
סיבה נוספת המועלית בדיוני האוצר היא צמצום פליטות המזהמים ממטוסים בדרך לישראל וממנה. אולם, כאשר אנו מביטים על התיירות בישראל רובה נשענת על תיירות ישראלית יוצאת, מאשר על תיירות זרה נכנסת. משמע, המטוסים מטיסים הרבה יותר תיירים יוצאים מאשר נכנסים.
התיירים היוצאים מישראל מוציאים יותר כסף מחוץ לישראל מאשר תיירים המגיעים ארצה, ומוציאים את כספם באחת המדינות היקרות בעולם – ישראל. מכל האמור לעיל כל אחד ואחת יכולים להבין, כי צמצום מספר התיירים הבאים לישראל על ידי ביטול הפטור ממע"מ, עומד בניגוד להגיון כלכלי, ולכל תכנית אסטרטגית לפיתוח תיירות ותחבורה וכמובן להעלאת התל״ג של אותה המדינה.
יש לומר בהגינות המתחייבת כי ישראל היא אחת המדינות היחידות המעניקה פטור מע״מ לתיירים. שאר המדינות מעודדות תיירים בדרכים רבות ומגוונות. הפטור הוא כלי אחד בתוך מציאות רחבה וביטולו ללא שימוש באמצעים אחרים, שאין לנו כרגע, יפגע קשות בתיירות הנכנסת לישראל ובוודאי שלא ייתן לנו ליהנות מפרותיה של תיירות ענפה בארץ.
אם נשאר עם ארבעה מיליון תיירים, במדינה מהיקרות בעולם, ותוסיפו על כך את חוויית הבטחון המאתגרת מאוד עבור אזרחים זרים – אזי סביר להניח שכל אחד מהם יחליט להגיע לחופי הזהב בסיני או לשווקים הזולים בטורקיה במחיר נמוך בהרבה. את כל הטוב שיש לישראל להציע הם יראו כנראה רק בטלוויזיה.
