עצמאות תעופתית כחול לבן

בסופו של שבוע משמעותי, מקודש וייחודי, ניסינו לעיתים לדמיין את דור המייסדים. אלו שחוו את טקסי העצמאות לראשונה, זכו לראות בעצמאות ובזיכרון מורשת הקורמת עור וגידים במדינה הצעירה. עתה אנחנו מנסים לדמיין מה יחשבו עלינו בעוד שבעים וחמש שנה, מה יהיה כאן ולאן הולכים. זה תלוי בנו ועל מנת שיוכלו לומר עלינו בבוא העת דברים דומים, גם אנו צריכים לחזק, עבוד ולבנות, תעופה!

אינני יודע על מה ואיך נטוס בעתיד, הרעיונות רבים אבל המציאות מנצחת. שדות תעופה ותשתיות נצטרך כמו כלי טייס ואנשים שיהיו אמונים עליהם. כמה יישבו בתא הטייס ומה תהיה המהירות בשיוט? כל אלה שאלות גדולות – אולם התשובה מתחילה היום והיא פשוטה ומוכרת, משום שהצורך לטוס כנראה לא יעלם.

על מנת שנוכל להשאיר משהו לשבעים וחמש השנים הבאות אל לנו להפסיק לחשוב על רעיונות יצירתיים אבל במקביל צריך להתחיל לבנות: נתחיל בתשתיות הכוללות שדות תעופה גדולים אשר יתאימו עצמם לדמוגרפיה הישראלית, ויחלקו את המדינה הקטנה שלנו לאזורים כמו צפון מרכז דרום. שדות אשר ימנעו מהנוסעים את הצורך להגיע למקום אחד על מנת לטוס, אלא יאפשרו להשתמש בתשתית הקרובה למקום מגוריהם.

לצד השדות הגדולים עלינו להכשיר מנחתים ושטחי הפעלה קטנים, לטובת כלי טייס פרטיים והמסחריים קטנים אשר יספקו תחבורה פנימיים וזולה, בהחלט גם ירוקה ואולי אפילו חשמלית ביו עיר לעיר בארץ.

לימוד הטיסה צריך להפוך פשוט יותר משום שמזמן אינו כולל רק שעות באוויר. עולם הסימולטורים המתקדם יסייע לנו בכך לצד רמת ההשכלה והידע האנושי ההולכים וגדלים בקצב מסחרר. אם נדע לקדם את התעופה הקלה והמטוסים הפרטיים נוכל ליצר ולהכשיר טייסות וטייסים רבים, כך שבעתיד יהיה רוב גדול לטייסים אזרחיים לצד עמיתיהם מהמערכת הצבאית. נוכל להאריך את גיל הטיסה המסחרית הרבה מעבר למה שהוא היום לאור הארכת תוחלת החיים והפונקציונלית האנושית לכל מי שרק ירצה בכך. הרפואה המתקדמת ובדיקות הכשירות המודרניות יוכלו רק לשתף פעולה עם מהלכים אלו וליצר אוכלוסייה תעופתית רחבה כחול לבן.

מדוע שלא בעוד שבעים וחמש שנים נייצר מטוס נוסעים ישראלי כחול לבן? היינו שם בעבר בגרסאות כאלה ואחרות. התעשיה הישראלית והצרכים הבינלאומיים צריכים להתלכד למטרה זו כדי להביא לייצור מתקדם של כלי טייס מסוגים שונים, כמו שאנחנו כבר מייצרים לעולם בתחום המל"טים, ולהפוך את ישראל לאי תעופתי יצרני ומתקדם.

שכלול המרחב האוווירי והתקדמות מערך הבקרה עשויים להביא אותנו למציאות הלקוחה כיום מסרטי מדע בדיוני בה אנשים טסים או עפים ממרפסת ביתם למשרדם או לבילוי לילי. מנחתים עירוניים החיים בכפיפה אחת עם תשתית התעופה המסחרית אינם בגדר חלום בלבד. כלי טייס אישיים כבר קיימים, אולם הפיכתם למסחריים היא השינוי האמיתי, שיהפוך את התמונות מהסרטים למציאות עכשווית. תעופה אישית ומסחרית תהפוך בעתיד לציבורית ומחירה יהיה ריאלי, פתרונות שיקלו על העומסים מחד ועודדו מגוון פתרונות תחבורה מאידך.

המסחר המקוון ישתמש יותר ויותר במרחב האווירי. מה שמתחיל היום בקצב איטי, יהפוך לנחלת הכלל בעתיד. חבילות שיטוסו ממקום למקום באופן מאויש או לא-מאויש, שירותי חרום שיגיעו דרך האוויר בעת צרה ועד פריקת אוניות עמוק בים ללא מנופים וציוד שינוע. האוויר יהפוך לתווך המסחרי העיקרי משום שבניגוד לים הוא נמצא כל הזמן מעל כולם, ויותר ויותר אנשים יוכלו להשתמש בו לצרכים שונים, לשרת ולעבוד בו מבלי להידרש להכשרה ארוכה ומייגעת אך תוך שמירה על בטיחות מרבית ויעילות הולכת וגוברת.

דמיינו לעצמכם מנחת חרום על גג כל בניין גבוה, לפינוי בעת הצורך או לאספקת מצרכים בשגרה, כזה המספק שרותי הסעה ממקום למקום ומנחתים אישיים בסביבה עירונית. כיצד יראה מגרש חניה לאותם הכלים ואיך נתגבר על תקלות ונחיתות חרום? גם לאלו יימצא הפתרון המבצעי והבטוח ללא ספק.

הייתם מעלים את הילד למונית אווירית אוטונומית בדרך לחוג? היום כנראה שלא אולם בעתיד יתכן ולא נשאל בכלל שאלות מסוג זה כי הדברים יהיו ברורים. הייתם מוכנים לפינוי מגג הבניין בו אתם מתגוררים? או לרכוש חניה אווירית נטענת בבית? מוד הקרקע שלכם בשנת 2123? או ללמוד טיסה באופן עצמאי לגמרי?

אין עדיין תשובות לכל השאלות הללו אולם את החשיבה עליהן יש להתחיל עכשיו; במחקר ופיתוח ובבניית תשתית מסורתית כמוה אנו מכירים, מפאת העובדה שאם לא נעשה זאת נגיע לשבעים וחמש השנה הבאות ללא אפשרות בחירה. בדרך הזו אנחנו לא רוצים ללכת. היא תהיה תמיד יקרה יותר ונגיע באיחור לכל תרחיש. דרך שדות תעופה אפשר לקיים פתרונות, כמו שדרך לימוד מקל אפשר לצרף עוד ועוד נשים וגברים למעגל התעופתי הנפלא הזה; דרך שכלול המרחב האווירי ניתן יהיה להוסיף עוד ועוד כלי טייס וכאשר נאפשר רגולציה תומכת לתעשייה – הפתרונות יתחילו להגיע. אם יש מקום שאפשר לעשות את זה, זה כאן!

אני לא יודע לומר איך ייראה טקס הדלקת המשואות בעוד שבעים וחמש שנים, אבל כולי תקווה שיהיו בו ממציאים בתחום התחבורה האווירית, חדשנות תעופתית פורצת דרך – והכל לתפארת מדינת ישראל.