מניית הזהב של מחאת הטייסים

בכל חדר מבצעים בטייסות חיל-האוויר התנוסס פעם השלט ״זה שאינך רואה הוא שיפילך״ רוצה לומר, צפה לאיום מהכיוון שלא צפית.

אל האמירה הזו היישירו מבט טייסי הקרב בסדיר ובמילואים אלפי פעמים בכוננות ובהמתנה להזנקה והיא הפכה למוטו בחייהם.

וזה קרה כעת לממשלה הנוכחית, שלא גדלה על האמרה הזו והטייסים הם שהפתיעו אותה. אנשים אלמונים עם שמות של אות ראשונה, טובי בניה ובנותיה של הארץ הטובה, צעירים וותיקים שמובילים את המאבק לשמירת הדמוקרטיה.

והם לא נחמדים. הם יודעים לזהות איום. מבחינתם הם מתמרנים בתוך אזור מוגן טילים במהלך ההזנקה הכי חשובה אליה הוזנקו אי-פעם לטובת ביטחון ישראל ואזרחיה. יותר מתקיפת כור גרעיני כזה או אחר.

הם מובילים כי חונכו להוביל. כשם שהתנדבו לקורס הטייס, כשם שהתנדבו לאורח חיים קשה תובעני ומסוכן, לאישה ומשפחה שלא עוצמת עיין בלילות, לאפשרות של נטישה וישיבה ממושכת בשבי האויב, כך הם כיום. מובילים.

ואומרים עליהם, על האנשים הללו  ״פריבילגים״ מכנים אותם ״אנרכיסטים״, ״מוגלה״, שרי ממשלה שולחים אותם לעזאזל, אחרים דורשים לכלוא אותם.

אבל, אין בהם פחד.

בצעד תקדימי, כל מפקדי חיל-האוויר לשעבר החיים עימנו חתמו על קריאה לראש הממשלה לעצור את החקיקה, הם מקיפים ותומכים במפקד חיל-האוויר הנוכחי, תומר בר, שמתמודד עם משבר ערכי מורכב שנכפה עליו במשמרת שלו, משבר מסוג שאיש מקודמיו לא חווה – הפרת ההסכם בין המתנדבים להגנת המדינה לבין המדינה. ככה פשוט. ככה חמור.

הם גדלו והתחנכו להוביל, להגן, לתקוף בשטח אויב למען ישראל חופשית ודמוקרטית. לא עבור משהו שדומה לדיקטטורה.

הם ידעו שהמדינה תמיד תגן עליהם באמצעות בית משפט עליון חזק ועצמאי מפני בתי דין בינלאומיים וחשש למעצרים בחו"ל.

והנה הם חשים שהאמנה הבלתי כתובה הזו מתפרקת להם בין הידיים.

וכך הרמטכ"ל ומפקד חיל-האוויר לשעבר, רא״ל דן חלוץ, מקדיש את ימיו ולילותיו למאבק החשוב הזה ולמלחמת העצמאות השנייה ולצידו ומאחוריו מאות רבות של טייסים וטייסות שלא מוכנים לקבל את הגזירה כמו רבים אחרים.

הם לא נרתעים מהאיומים, לא נעלבים מאמירות הגנאי מפי שרים ואחרים, הם ממוקדים במטרה – להציל את ישראל.

במהלך השבועות האחרונים ראיתי את ותיקי חיל-האוויר, אנשים שחצו גיל 70 לוחמים ברחובות ובפעולות מחאה אחרות כאריות בני 20. הפעם זו מלחמה קרקעית, ללא מטוסים וללא טילים, בתוך הבית ולא בשטח אויב, אבל זהו קרב חייהם וחיינו.

ובבוא היום בו יגבר השכל הישר וישראל תתעשת ותחזור לשגרה, הם ילקקו את הפצעים, יחזרו לאלמוניות ולטייסות, לאימונים ולמבצעים המיוחדים. וכשכל זה יקרה תהיה להם בישראל המתחדשת החזקה, היהודית והדמוקרטית מניה של זהב.