תפריט
בטאון איגוד הטייסים בישראל
The Israeli pilots' Association (ISRALPA) magazine
בטאון איגוד הטייסים בישראל
The Israeli pilots' Association (ISRALPA) magazine
4X-ATA in original EL AL 707 livery upon rollout at Boeing, Renton, Washington, 28 March 1961. (EL AL Archive)
אספר הפעם על שני אירועים שקרו לי בעברי. אחד בעת היותי טייס קרב בחיל-האוויר ואחד בעת היותי קברניט בחברת אל-על. אירוע אחד של מלחמה ואחד של שלום – ושניהם קשורים בקשר אמיץ זה לזה. שניהם התרחשו בשדה התעופה "קהיר בינלאומי", שסמוך לבירת מצרים.
במלחמת ששת הימים ב-1967 הייתי טיס קרב במטוס "מיראז' 3" בטייסת 119. ביום הראשון והמכריע של המלחמה ההיא, ה- 5 ביוני, במהלך מבצע "מוקד" ביצעתי ארבע גיחות לתקיפת שדות-תעופה, לצורך פגיעה בשדות צבאיים ערביים.
הגיחה הרביעית, שהתקיימה בשעות אחר הצהריים, כוונה לתקיפת שדה "קהיר בינלאומי", השדה האזרחי הראשי (HECA) של מצרים. שדה אזרחי ולא צבאי – או כך חשבנו באותם ימים. אולם מסתבר ששדה תעופה זה, שלא היה ידוע למודיעין של חיל-האוויר כבסיס צבאי, לא נפגע במהלך היום.
לאחר שכל שדות התעופה והבסיסים של חיל-האוויר המצרי נפגעו במהלך שלוש השעות הראשונות של המלחמה, לאחר שכולם היו פגועים, מטוסיהם בוערים ובמסלוליהם חורים ובורות מההפצצות של חיל-האוויר הישראלי, החליטו המצרים להשתמש גם בשדה האזרחי של קהיר להפעלת מעט מטוסי הקרב שנותרו להם.
הואיל כך, הוחלט במטה החיל לשתק ולנטרל גם את השדה הזה. יצאה פקודה לשלוח אותנו, מבנה מטוסי "מיראז' 3" של טייסת 119, לשתק גם את "קהיר בינלאומי".
יצאנו לדרכנו בשלושה מטוסי "מיראז' 3" (למטוס הרביעי ברביעייה הייתה תקלה והוא לא הצליח לצאת), חמושים בתותחים ובפצצות: כל מטוס נשא שתי פצצות ש"כ, בנות 500 ק"ג כל אחת. פצצות אלה, כשהן פוגעות במסלולי שדה התעופה, מתפוצצות מתחת לאספלט ו"חופרות בור" שקוטרו כ-10 מטרים. מסלול פגוע שכזה אינו ניתן לשימוש במשך זמן רב, עד לניקויו ותיקונו. כך נסגר השדה לפעילות עוינת למשך זמן. (מקורות זרים טוענים, כי עד היום נסגרים כך שדות תעופה בסוריה, למניעת העברת נשק מאירן לחיזבאללה…)
תצ"א של HECA = ש"ת קהיר בי"ל, כשהמטרה שלי – הצטלבות המסלול 34 ו- "N" – מסומנת בעיגול אדום
טסנו בגובה נמוך ביותר ובמהירות 420 קשר מעל לים התיכון. הניווט היה פרימיטיבי: "שעון-מפה-שטח". להכיר לצעירים: באותם ימים לא היה בכל חיל-האוויר אפילו מחשב אחד. על GPS לא חלם איש!
פנינו לכיוון הדלתא של הנילוס ולקראת היעד האצנו למהירות 540 קשר. לקראת המטרה משכנו בתלילות לגובה 6000 רגל, מצאנו את היעד: קשר-עין עם שדה התעופה הבינלאומי הגדול של קהיר. נכנסנו להפצצה בצלילה. חשוב היה מאד לשמור על זווית של 35 מעלות בעת היעף, כי אחרת הפצצות לא תחדורנה למסלול.
את פנינו קידמה אש נ"מ חזקה ביותר: בשעות אלה כבר נעלם גורם ההפתעה של התקיפות בבוקר ה-5 ביוני. השמיים היו מלאים בפיצוצים של פגזי הנ"מ. משום כך לא המשכנו ליעפי צליפה בתותחים על מטוסים בשדה – מטוסים אזרחיים וצבאיים במעורב – והסתפקנו בהטלת הפצצות.
צללתי ושחררתי בגובה 2500 רגל את שתי הפצצות שלי על המטרה המתוכננת: הצטלבות של מסלול הסעה עם מסלול ההמראה שכיוונו צפון/דרום (לטייסים: מסלול 34/16 Intersection“N”).
הפצצות של המבנה שלנו עשו את מלאכתן. השתיים שהטלתי פגעו "בול" ויצרו שני בורות ענקיים במסלול הראשי של "קהיר בינלאומי" ושתקו אותו. יחד עם הפגיעות של חבריי בהצטלבויות אחרות של המסלולים, השדה הפעיל נוטרל והפסיק להוות איום על העליונות האווירית של כוחותינו.
יצאתי מהיעף, ענני הפיצוץ היתמרו לגובה. התארגנו למבנה וחזרנו הביתה, לתחקיר.
עד כאן – המלחמה.
משנת 1967 והלאה חלפו שנים רבות, מלחמת יום הכיפורים (שגם בה לחמתי כטיס-קרב) פרצה וחלפה לה ב-1973. בעקבותיה הגיע נשיא מצרים אנוואר סאדאת לישראל ונחתם הסכם שלום עם מצרים.
אחד הסממנים הראשונים של הסכם השלום היה פתיחת קו טיסה מסחרי בין ישראל ומצרים, מנתב"ג ל"קהיר בינלאומי". אני, ששמשתי אז בתפקיד קברניט של מטוס "בואינג 707", הייתי בין הראשונים שיצאו לטיסות בקו הזה. התרגשותי בטיסה הראשונה הייתה רבה: לטוס בשמי הדלתא, שהיו בעבר עוינים ומסוכנים, לזהות עיירות שהכרתי ממפות צבאיות ואת פיתולי נהר הנילוס, המתפצל ליד קהיר. במהלך הגישה לנחיתת ILS על מסלול 05 הארוך חלפתי אפילו לא הרחק מהפירמידות והספינקס.
נחתי על מסלול 05 ולא על מסלול 34/16, שהיה אז, ב-1967, היעד להפצצתי. המצרים החליטו כנראה שהנזק שגרמנו לו היה גדול מדי. ולמרות שהוא תוקן, אי אפשר היה להמריא ולנחות עליו. במקום זאת הם השתמשו בו כמסלול הסעה: בו מגיעים המטוסים לאחר הנחיתה אל הטרמינל.
לאחר הנחיתה ישבתי בתא הטיס של ה-707 כשאני נוהג במטוס על הקרקע עם ה-Tiller ומתקרב אל צומת המסלולים שאותה הפצצתי ב-1967. ראיתי את התיקון שעשו המצרים במסלול: טלאים גדולים של אספלט שכיסו את ה"בורות" שחפרתי שם.
גלגלי המטוס שלי חלפו מעל הטלאי – והמטוס הגדול והכבד קירטע כשעבר מעל התיקון הלא-כל-כך מוצלח. המשככים של כני-הנֶסע ספגו חלק מהחבטה והנוסעים כמעט ולא חשו בדבר.
אני הרגשתי, וחשבתי לעצמי: כך נסגר לו מעגל של מלחמה ושל שלום.
2 Responses
היי אילן. טסתי לקהיר ב 707
בקוקפיט היה עזר וויצמן. כשפנינו מעל הים כיוון 180 לכיוון קהיר אמרתי לעזר "לפני כמה שנים בנקודה הזו לקחת כיוון 180 היה להפציץ בדלתא והיום להוביל נוסעים" תשובתו היתה "אנשים לא מבינים את גודל האירוע".
יצא לי מספר פעמים להטיס את מטוסי אל על כקברניט לקהיר.
כל טיסה לשם ריגשה אותי -כשברקע אני נזכר ב 5.יוני 1967.
אז תקפנו טייסי ט 101 את שדה תעופה קהיר מערב.