חיים ומוות ביד הלשון. זו קלישאה מוכרת אבל כדרכן של קלישאות היא נכונה. לדיבור נכון ומובן ישנה חשיבות מבצעית הן ב- SOPובעיקר בתקלות ובחרומים.
לחלק מאתנו זה עשוי להראות כנושא שולי אבל לטעמי הוא חשוב ושווה להתעכב עליו.
אנו נתקלים בזה לפעם אחר פעם כאשר נדרשים לחזור על שורה בבד"ח שלא הבנו, כי המקריא מלמל מתוך הנחה שאנו יודעים את הבד"ח בעל פה. בסימולטור הדבר בולט עוד יותר משום ששם נדרשת הקראה לא סטנדרטית של סעיפים שאיננו מורגלים בהם ביום-יום; מוכרת תופעת הבלבול בבדח"ים של מדפים. חלק מזה נובע מהקראה לא מספיק ברורה.
כאשר אנו מדברים בקוקפיט יש חשיבות רבה לטון הדיבור, לצליל, לקצב, לגובה ולהדגשה. אין הכוונה להפוך את הטייסים לקרייני חדשות מלוטשים אבל נכון לשים דגש על כמה דברים אשר יכולים למנוע טעויות, מבוכות, עיכובים ואף תקלות.
Normal Checklist- כדאי להקריא בהגייה מלאה, בהברות ברורות ולא למלמל. שווה להרים את הקול ולהדגיש את שם הצ'ק ליסט. כך ברור לכולם שהתחיל צ'ק ליסט. עניין ההקראה המוטעמת הוא לדעתי חלק מה-SOP.
Non-Normal – בעת תקלות זה חשוב ואף קריטי בשני מישורים – האחד בחירת הצ'ק ליסט הנכון; יש לומר את שמו בבהירות ובקול רם. המטיס לחוץ יותר ומתמודד עם המטוס והקשב יורד ולכן הקראה ברורה מובנת יותר ומהווה בקרה על בחירת צ'ק ליסט שגוי.
עניין נוסף הוא הסעיפים עליהם נדרש לחזור ה-PF. אם הוא שמע בברור קל יותר לחזור. בנוסף, יש לקרוא למתגים ולידיות ולמפסקים בשמם ולא משהו מאולתר. כך, למשל, ימנע בלבול ביןThrust Lever לבין Fuel Control Switch. יש להגות Right ו-Left ו-1 או 2 בקול רם וברור. לשמוע Confirm ברור ועוד. זה נשמע מאולץ לעיתים, כמו הצגה, אך זה קריטי על מנת לכבות מנוע נכון ולסגור מתג נכון ולאזן דלק כראוי – והיו מקרים בעולם וגם אצלנו. רובנו חוטאים בכך מדי פעם.
דיבור עם צוות הקבינה – צריך להיות ברור. מנגד יש נטייה לחלק מהדיילים לדבר בלחש כאילו השפופרת נגועה בחיידקים טורפים… יש להתעקש איתם על דיבור לאפרכסת.
דיבור לנוסעים ב-PA. מלבד ההנחיות בפינוי חרום, שם זה די ברור וכולל שני משפטים, הדיבור עם הנוסעים הגם שאינו בטיחותי או תפעולי, חשוב ומקרין עלינו כטייסים וכחברה. חלקנו עושים זאת כמי שכפאם שד וממלמלים משהו לצאת ידי חובה. לא אחת אני יושב מאחור וזז באי נוחות על אופן הדיבור. במקרה כזה עדיף לא לדבר כלל.
דיבור בקשר חוץ – בעידן שבו הכול מוקלט, הפקחים לא עושים הנחות גם כדי לכסות את עצמם. חובה לחזור במדויק על דבריהם ולהשתמש בנד"בר הסטנדרטי. זה מונע חזרה שלהם שוב על ההוראה אם לא חוזרים נכון וזה מיותר.
Mayday או Pan Pan הן אמירות אסרטיביות, שמגייסות את כל המערכות לטובתנו וחשוב להמשיך עם זה עד למעבר לערוץ ייעודי.
המסקנה: הזדקפו בכיסא, כחכחו בגרון ודברו ברור. זה משתלם לכולם.
One Response
תרבות הדיבור לנוסעים ב-PA מבקשת שיפור.
מדוע לא יפרסם האיגוד נוסח סטנדרטי מומלץ, בעברית ובאנגלית לפחות, המכיל את עיקרי המידע שחשוב ורצוי להעביר לנוסעים?