כמי שסוגדת לאלגנטיות, לאסתטיקה וליופי זה היה לכאורה טבעי עבורי לבחור אחרי השרות הצבאי בדיילות אויר כמקצוע ולו גם לתקופה זמנית.
אולם לא אלה היו תוכניותיי. לדיילות הגעתי ממש במקרה כשחיפשתי עבודה גמישה שתתאים לי ללימודים האקדמיים ולכתיבת התיזה. אז לא ידעתי לאיזה עולם מיוחד אני נכנסת, למרות שבדרך היו לא מעט אתגרים. ואולם כיום, ממרום שנותיי במקצוע, אני יכולה לומר שמצאתי את ג׳וב חלומותיי.
למה בחרתי בדיילות כקריירה בתום הלימודים האקדמיים – ולא במערכת החינוך, למרות שחלמתי להוביל יוזמה חינוכית, תבינו בסוף הכתבה.
דיילות נחשבה תמיד למקצוע יוקרתי, זוהר, נחשק ואטרקטיבי. דיילות האוויר נחשבו לנשות העולם הגדול; הן היו נערצות, יפות ואהובות והמקצוע חגג בהרבה ספרים, סרטים וסדרות טלוויזיה. בעבר רק נערות זוהר, מלכות יופי ודוגמניות שנבחרו בקפידה הגיעו למקצוע.
אולם בשנים האחרונות, בשונה מבעבר, דרישות התפקיד השתנו. אין דרישה למראה של דוגמנית כדי להיבחר. ניתנת הזדמנות שווה לכולם להתמיין, ללא הבדל מין, גזע, דת, נטייה מינית, גובה ומשקל. הבחירה נעשית בתהליכי מיון קפדניים, מדויקים ומותאמים לדרישות התפקיד וכל מי שעובר אותם נבחר לקורס הקרקעי, שהוא השלב הראשון בהכשרה.
יש האומרים שהתעופה היא חיידק. אני באופן אישי מסכימה עם האמירה ומוסיפה על כך שגם הדיילות היא חיידק אך גם תכונת אופי, ויש לכך את כל הסיבות הנכונות:
"יש האומרים שהתעופה היא חיידק. אני באופן אישי מסכימה עם האמירה ומוסיפה על כך שגם הדיילות היא חיידק אך גם תכונת אופי, ויש לכך את כל הסיבות הנכונות"
גם אם לא נשארים ללינת לילה ביעד, אפשר להתפנק בקפה ודונאטס בטרמינל דובאי ובערב יוצאים למחזמר בישראל. או ש נוחתים בבוקר באיסלנד, מבלים את כל היום במזחלות שלג ובערב חוזרים לישון בבית בישראל. נוחתים באיי סיישל האקזוטיים משתזפים ומנמנמים כל היום בבריכה עם שיק פירות, צופים בצבי ים על החוף ובערב חוזרים הביתה. טסים למרקש לבקר במוזיאון סאן לורן, נוסעים על כרכרה עד לשוק המקומי כדי לצפות בנחש המרקד מחוץ לסל, קונים תבלינים, אוכלים קוסקוס מקומי, שותים תה מרוקאי וחוזרים למלון מאושרים.
אפשר גם לטוס לברצלונה לצפות במשחק כדורגל, לאכול טאפס ולחזור לפנות בוקר הביתה או להגיע לאמסטרדם לצפות בהופעה ולחזור.
חוץ מהטיסות האלה יש גם טיסות הלוך ושוב בדיוק כמו שעות משרד שגרתיות ללא שהייה ולא תמיד צריך לקום מוקדם בבוקר שלמחרת. בקיצור, הדיילות היא מקצוע שמאפשר תוך כדי החיים השגרתיים קפיצה קטנה לעולם ואולי גם הסחת דעת מכל מה שמתרחש בחיים בכלל ובישראל בפרט (יוקר המחייה, מלחמות, פיגועים) ובמיוחד בימים אלה.
את מוצאת את עצמך מנהלת שיחה אישית ושופכת את הלב לתוך הלילה עם דייל או דיילת שהכרת רק לפני שעה והיו זרים לחלוטין לפני כן, ובהמשך יוצאת איתם לבלות בפאב או לקניות בשוק המקומי. עם חלקם לא שומרים על קשר אבל חלקם נכנסים ללב ולא יוצאים משם שנים רבות. חבריי הקרובים ביותר הם אלה שהכרתי במהלך שנות עבודתי כדיילת.
בנוסף חברות תעופה קטנות הן משפחה קטנה עם שפה וסלנג פנימיים, גאוות יחידה ועזרה הדדית. לעיתים, במהלך העבודה המשותפת, נרקמים בהן גם מערכות יחסים רומנטיות שמובילות לזוגיות ונישואין, ויש מקרים בהם גם דור ההמשך בוחר לעבוד באותה חברת תעופה שהוא בילה בה הרבה זמן בשנות ילדותו.
"דיילות היא סוג של צבא. אמנם השרות בו לא חובה אבל צבא עם סטנדרטים נוקשים ומחייבים שיש ללמוד אותם בקפדנות ולפעול על פיהם."
כל זה נשמע מרשים, אבל לא כולם מתאימים למקצוע הזה ולא כולם יוכלו לשרוד בו אפילו לדקה. למה?
חברתי הטובה אמרה לי פעם שדיילות אויר זאת תכונת אופי. אני חושבת שהיא צודקת ומוסיפה על כך שזה סך כל תכונות האופי שקיימות באישיותך ומתגלות במעשייך ובהתנהגותך. לכן לא כולם יכולים להיות דיילי אויר.
דיילות היא סוג של צבא. אמנם השרות בו לא חובה אבל צבא עם סטנדרטים נוקשים ומחייבים שיש ללמוד אותם בקפדנות ולפעול על פיהם.
בראש ובראשונה יש מדים. צריך לעבוד שעות ארוכות, זקופים במזג אויר לא יציב (רוחות, ברקים, זרמי אויר), בתנאי לחץ, כשבחלק מהן בנעלי עקב, שיער ואיפור מוקפדים ולהיות מוכנים, בערנות ובדריכות לכל תרחיש חירום. להיות מאופקים וסבלניים ולהפגין שליטה עצמית מול נוסעים כעוסים או אלימים, שדרך ארץ היא מהם והלאה. זה מאתגר.
לעיתים עוברים בין אזורי זמן ויש לכך השלכות פיזיות כמו קושי להירדם כשנמצאים במנוחה. יש טיסות שיוצאות גם כשבישראל יש מצב בטחוני לא יציב עם טילים שנוחתים בכל מיני מקומות בארץ וניתן לראות את היירוטים של כיפת ברזל בשמיים; או בתקופת הקורונה, לטוס חנוטים בסרבלי מיגון, מסכות N-95 שקשה לנשום דרכן ומשקפי מגן. כשלמראה החיצוני שלך אין שום קשר לדיילות, אסתטיקה או נשיות; להיפך. המראה שלך מפחיד ומאיים. זה בהחלט מאתגר.
בנוסף, מי שחיוך לא מתפשט על פניו באופן טבעי, מי שלא חברותי, שלא ניחן בנימוסים והליכות, באסרטיביות רגועה, בסבלנות ללא גבול, סובלנות ושליטה מאופקת בכעסים, מי שלא יודע לכבד ולקבל את השונה, מי שלא אוהב לתת או להעניק שירות ויחס אישי לנוסעים רמי מעלה, ושפועל מתוך האגו שלו בלבד, מי שלא מסוגל לתת שרות גם לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, להתמודד עם נוסעים אלימים ולשמור על הסדר לעיתים כמו שוטר, לגלות אוזן קשבת ואמפטיה לנצרכים של הנוסעים – לא יכול להיות דייל ובטח שלא כלכל.
לסיכום ניתן לומר, כי בהמשך לכל מה שנכתב לעיל אמנם המשכורת לא בשמיים אולם יש קסם גדול בהכנות לטיסה, בהליכה בטרמינל התוסס והססגוני במדי הייצוג, כשלאט סופגים את אווירת החו׳ל, בהתארגנות של כל הצוות ביחד לטיסה כמו יציאה למבצע, בהמראה ובהתנתקות מהקרקע לעולם אחר ושקט. הנוף יפה, הזריחות והשקיעות המדהימות שנראות דרך חלונות הקבינה והקוקפיט הם חוויה מפעימה ומרגיעה. וגם אם הטיסה הייתה קשה ומאתגרת מכל מיני סיבות היא בסוף מסתיימת ומחר יש יום חדש עם צוות חדש ונוסעים חדשים.
