ישראל של אחרי ה-7 באוקטובר היא ישראל אחרת ומן הראוי שכך תהיה.
זו ישראל שלאחר הספירה.
בתוך אין ספור הלקחים בתחומי מעמדנו ומצבנו באזור; הצבא, הביטחון, התקציב, ההתיישבות כמרכיב בביטחון הלאומי, התרבות השלטונית, איכות וטיב המינויים המרכזיים בממשלה ובסוכנויות הביצוע שלה ועוד – אמור להימצא גם הלקח בתחום התעופה האזרחית שלנו.
ישראל יותר מאי פעם היא בבירור ״מדינת אי״ מוקפת אויבים מרים בנווט רוחני וצבאי איראני, שמבקשים להשמיד את ישראל ואנו נתונים ככל הנראה בעיצומה של מלחמה רב-זירתית ארוכה, קשה ותובענית בלא פחות משש זירות שאין לדעת כמה זמן תמשך עד שנשיב את הביטחון לגבולות ולתושבים.
ולזה צריך להיערך.
ביום שלמחרת ה-7 באוקטובר, כשישראל נכנסה למלחמה בעזה ונקלעה ללחימה בצפון, החליטו חברות התעופה הזרות להפסיק את הטיסות לישראל וממנה. עניין של מדיניות, ביטוח וכו'.
אמנם זה כבר קרה בעבר, אבל המבצעים והמלחמות היו קצרים יחסית וניתן היה לגשר זמנית על הפסקת הטיסות. כעת המצב שונה וחברות התעופה הישראליות עם הטייסים הישראלים, שרבים מהם ומהן בשרות מילואים בחיל האויר, מילאו את הפער ושמרו על עורקי החיים וקווי התעופה עבור אלפי ישראלים שביקשו לעזוב הכל, לשוב ארצה, להצטרף ליחידות המילואים ולקחת חלק במאמץ המלחמתי. החברות הטיסו ומטיסים אלפי צעירות וצעירים יהודיים שמגיעים ארצה כדי להזדהות ולסייע לחקלאים ועוד, טסים אנשי עסקים, בני משפחות ואזרחים שמבקשים ריענון.
ועדיין לא פרטנו את הטיסות הביטחוניות של ציוד מסוגים שונים שקריטיים לישראל ולניצחונה. ההתגייסות של החברות הישראליות מקיר לקיר הייתה מרשימה ומעודדת מאוד. במלחמה הזאת הוכחה פעם נוספת חשיבותה ומרכזיותה של תעופה ישראלית חזקה ועצמאית כמרכיב בחוסן, בעצמאות ובביטחון הלאומי של ישראל.
האם העובדה הזאת תתמקם במקום הנכון במוקדי קבלת ההחלטות שלנו?
ימים יגידו.
ועוד דבר אחד קטן על תורכיה וחברת התעופה שלה.
נשיא תורכיה ארדואן מיקם עצמו בצד של אויבי ישראל. הוא מכנה את ראש הממשלה ״היטלר״, לא גינה את הטבח ומשמיץ את ישראל במילים בוטות.
ואני שואל : האם זה הגיוני שנאפשר למדינה עם שליט כזה, שמארח את ראשי חמאס ונוהג בהם כבוד מלכים, לחזור עם חברת התעופה שלו ולבצע 17 טיסות ביום מנתב״ג?
האם נאפשר לשדה התעופה איסטנבול לחזור ולהיות השדה הישראלי השני לצד נתב״ג?
או למשל, האם נאפשר לבנות מחדש את בארי וניר עוז במלט ובברזל תורכי?
ישראל של אחרי הספירה צריכה מדיניות חדשה ופטריוטית, מדיניות שמחבקת, תומכת ואם צריך גם מסבסדות גופים, חברות ותאגידים, שהוכחו כחיוניים לביטחון הלאומי שלנו.
וגם לגאווה הלאומית שלנו .
