יש בעולם התעופה טייסים שהפכו לאגדה בחייהם: כך למשל צ'אק ייגר, שהיה הטייס הראשון ששבר את מחסום הקול; גאי גיבסון, פורץ הסכרים בעמק הרוהר במלחמת העולם השנייה; ג'ימי דוליטל, שהוביל את הפשיטה הראשונה על טוקיו באפריל 1942 או מנפרד פון ריכטהופן, "הברון האדום", שהפיל בפוקר התלת-כנפי שלו 80 מטוסים במלחמת העולם הראשונה.
ברשימה המפוארת הזו, שמכילה שמות נוספים ומפורסמים, תופס מקום של כבוד גם טייס ישראלי אחד: גיורא אבן-אפשטיין. גיורא, אולי גדול טייסי הקרב של ישראל לדורותיהם, מחזיק בשיא העולמי בהפלות מטוסי סילון בקרבות אוויר – 17 כלי טיס הופלו על ידיו במהלך שירותו. נתון חסר תקדים זה, שלא נשבר כבר עשרות שנים, הקנה לו את תואר "שיאן ההפלות" (ACE) ואף מקום בספר השיאים של גינס.
בחודש יולי השנה, נחת הטייס המהולל הזה בפעם האחרונה: הוא הלך לעולמו בגיל 87.
גיורא אפשטיין לחם בכל מלחמות ישראל משנות החמישים ועד שנות השבעים, והצטיין במיוחד במלחמת יום הכיפורים, שבה הגיע לשיא תהילתו. לאורך קריירה אווירית ארוכה ועתירת סיכונים, הוא הפגין מקצועיות, אומץ ותושייה יוצאי דופן, בצד ערכיות וצניעות אישית וזכה לעיטור המופת על פועלו. כטייס.
אפשטיין נולד בשנת 1938 וגדל בקיבוץ נגבה. כבר בילדותו נשבה בקסם הטיסה: הוא צפה במטוסי חיל האוויר מתאמנים מעל שדות הקיבוץ וחלם להיות טייס קרב. בשנת 1956, בגיל 18, התגייס לצה"ל והתקבל לקורס טיס – אולם דרכו לשמים לא הייתה פשוטה. במהלך מלחמת סיני ב-1956 הופסק קורס הטיס שלו, והוא שובץ כטכנאי חימוש בחיל האוויר. לאחר המלחמה גילה כי למרות שעמד בדרישות המיונים, שובץ מחדש כ"בלתי כשיר זמנית" מסיבות רפואיות ונדחה מקורס הטיס. הוא לא ויתר: פנה למסלול שירות חלופי והתגייס לצנחנים, שם עבר מסלול לוחם והפך למדריך צניחה.
בשנת 1959 השתחרר מצה"ל אך שלוש שנים מאוחר יותר שב לשירות הקבע והמשיך לנסות ולהגשים את חלומו להיות טייס. כעבור כשבע שנים מאז גיוסו הראשוני הוא התקבל סוף־סוף לקורס הטיס, בשנת 1962. הוא סיים את הקורס ב-1963 כחניך מצטיין, אך אז ציפתה לו אכזבה נוספת: בשל עברו הרפואי שובץ כטייס מסוקים בטייסת תובלה, ולא כטייס קרב.
אפשטיין סירב לקבל את הדין. הוא ניהל מאבק נחוש לעבור למטוסי קרב, ואף התעמת עם מפקד חיל האוויר דאז, האלוף עזר ויצמן, בדרישה נחרצת. לימים סיפר גיורא כיצד הסתיימה השיחה הטלפונית עם ויצמן: "תשמע, יא חתיכת חרא, כל הלילה לא ישנתי בגללך. תאסוף את החפצים שלך תעוף למטוסי קרב, ושאני לא אשמע ממך יותר," אמר ויצמן וטרק את הטלפון. ואכן, מיד לאחר מכן הוא הועבר למגמת קרב והגשים את שאיפתו. סיפור ההתמדה והחתירה למטרה של אפשטיין, שנמשך שנים ארוכות, הפך לחלק בלתי נפרד מהמיתוס שלו כטייס.
בשנת 1964 שובץ גיורא אפשטיין כטייס קרב והחל להטיס מטוסי קרב סילוניים מדגם סופר-מיסטר ומיראז' 3. הוא התגלה כטייס מחונן בעל כושר ראייה יוצא דופן, שהקנה לו את הכינוי "Hawkeye" (עיני נץ) בקרב חבריו. האלוף דוד עברי, לשעבר מפקד חיל האוויר, סיפר לכותב שורות אלה כי יכולת הרזולוציה – ההפרדה – בעיניו של אפשטיין גדולה לפחות פי שלושה מאשר אצל אדם רגיל, והיא מאפשרות לו להבחין בפרטים זעירים ממרחקים עצומים.
את טבילת האש המבצעית שלו חווה במלחמת ששת הימים: ביום השני למלחמה רשם את הפלת הבכורה שלו, במיראז', כאשר יירט מטוס קרב מצרי מדגם סוחוי-7. במהלך מלחמת ההתשה הפיל ארבעה מטוסי אויב נוספים בגזרה המצרית ובכך הצטרף למועדון האייס: טייס שהשיג 5 הפלות או יותר. הוא נודע בקור רוחו ובמיומנותו האווירית הגבוהה, והפגין את התכונות שיאפיינו אותו בהמשך: תעוזה, דיוק ושילוב של יוזמה אישית עם משמעת מבצעית.
במלחמת יום הכיפורים הוא שובץ כטייס קרב בטייסת 101 ("טייסת הקרב הראשונה") והוצב בכוננות בבסיס רפידים בסיני. במלחמה זו הפך לאגדה בחייו: תוך פחות משלושה שבועות של לחימה אווירית אינטנסיבית, הצליח אפשטיין להפיל12 כלי טיס של האויב ובהם מטוסי מיג-21 וסוחוי, ואף מסוק Mi-8 אחד. גולת הכותרת הייתה קרב אוויר מרהיב שבו הפיל ארבעה מטוסי אויב בגיחה אחת – הישג נדיר ביותר בעולם התעופה הקרבית. באחד המקרים נקלע לקרב יחיד מול כ-10 מטוסי מיג-21, אך הדבר לא הרתיע אותו. "מאז שהייתי ילד, לא הכרתי את המילה פחד," סיפר לימים – "המפגש מול המיגים רק דרבן אותי לנצח אותם". על חלקו המכריע בקרבות יום הכיפורים הוענק לגיורא אפשטיין עיטור המופת והוא עצמו הצטרף לשורת גדולי הטייסים בהיסטוריה הצבאית. מפקד חיל האוויר דאז, בני פלד, הגדיר את פועלו במלחמה הזו כ"תרומה שאין שנייה לה לעליונות האווירית של ישראל בשמי הקרב".
במרוצת שירותו צבר כ-9,000 שעות טיסה וכ-5,000 גיחות מבצעיות – נתונים כמעט חסרי תקדים לטייס קרב. בחייו האזרחיים שימש שנים רבות כטייס וקברניט באל על. בשנת 2018, כשהוא בן 80, נערך לאבן-אפשטיין טקס הוקרה מיוחד בו הוענקה לו דרגת תת-אלוף (במיל') כאות כבוד על תרומתו רבת-השנים לביטחון המדינה. בטקס זה אמר מפקד חיל האוויר דאז, אלוף עמיקם נורקין: "אנחנו גאים שיש לנו אלוף עולמי בחיל האוויר הישראלי."
גיורא אבן-אפשטיין מייצג פרק מפואר בתולדות חיל האוויר הישראלי. מסלולו – מחניך טיס מתוסכל שנאבק בממסד, דרך הפיכתו לטייס הקרב הטוב בעולם בתקופתו, ועד לדמות מוערכת ומעוררת השראה בדימוס – מלמד על כוח הרצון, האומץ והמסירות שמאחורי ההצלחות הגדולות. במורשת הקרב של ישראל שמור לו מקום של כבוד.
