לפני מספר ימים ישבתי עם קומץ מפקדים בכירים במילואים מול קצין בכיר במפקדת חיל האוויר, שתיאר באוזנינו את ההכנות ואת פעילות חיל האוויר במלחמה מול איראן.
רובנו ישבנו פעורי פה מהיקפי הפעילות, מהתכנון והביצוע וכמובן מהתוצאות. זכרנו שחיל האוויר היה כבר באנטבה והיה ותקף במפקדות אש"פ בתוניס וזכרנו את השמדת חילות האוויר ב-1967 ועוד.
הפעם זה היה שונה. העוצמה, האיום, תחושת גודל השעה והסרת איום קיומי מכל ישראל, כמות הגיחות והסבבים, כמויות החימוש שהוטל, שינוי המשימה והיעד באוויר וכמובן מעל לכל ניהול ״הקונצרט״ האווירי הזה במסדרון מעל סוריה ועירק ועד לשליטה מלאה מעל לטהרן עם מערכי תקיפה, יירוט, תדלוק, פטרול לחילוץ, שליטה בקרה ותקשוב.
כבר במכת הפתיחה ומיד לאחריה הצליח החיל להשמיד 85 מתוך 101 סוללות טק"א תוך פעולה לתקיפה באמ״ט לוהט; הצוותים התמודדו עם טילים שנורו לעברם בשלבים ראשונים ואפילו הוזנק לעברם מטוס איראני מיושן ליירוט, אך משנתקל במטוס ה-F-35 הישראלי הוא נסוג ונעלם.
מה שהבטיח את התוצאה המצוינת אלו עשרים שנות התכוננות ויותר. גם בתכנון, גם באמונים ופיילוטים, גם ברכש פלטפורמות וחמושים וגם בהבשלת יכולות בתעשיות הביטחוניות.
אני זוכר שבתקופת כהונתי כחבר במטה הכללי וכדובר צה״ל המראנו, להק של 120 מטוסי קרב, לאיטליה ובחזרה, כדי ללמוד את המשמעויות הפיזיולוגיות של חשיפה ארוכה.
כל שר ביטחון, רמטכ״ל ומפקד חיל האויר הניח בקדנציה שלו עוד לבנה לבניין הכח וההבשלה שבאו לביטוי במלחמה הזאת.
מרכיב נוסף היה המשקל שניתן ללהק מודיעין בחיל האויר ובשילוביו מול אמ״ן והמוסד לאגרוף מודיעין חזק ורלוונטי שהנפיק אלפי יעדים.
והיו גם צרכים ופתרונות, שהצריכו את יכולת התקשוב בחלל, כמו למשל להעמיד לתאי התקיפה יכולת לדבר בחופשיות עם טייס שפועל מעל נמל באנדר עבאס.
רוח צה״ל נשבה בימי הלחימה גם מעל שמי טהרן. אפשר לספר שבשני מקרים המטוסים ביצעו נוהל ״הקש בגג״ כדי להוציא אזרחים מהמבנה שהושמד ובשני מקרים נוספים נצלו שני מדעני גרעין שהיו מיועדים לחיסול בגלל חשד לנזק אגבי גבוה בסביבה אזרחית.
לאורך כל ימי הלחימה של התקיפות המצוינות בחזית וההגנה על העורף הישראלי חשבתי על שני אנשים מיוחדים שעם ישראל חב להם חוב גדול.
הראשון, שר הביטחון משה ארנס ז״ל, הפרופסור עם המבטא האמריקאי הכבד, שנתפס במערכת הביטחון כ״ילד חוץ״ ואשר חזונו, התעקשותו ופועלו השביחו את יכולותינו האסטרטגיות.
ארנס כפה על הרמטכ״ל ועל צה״ל את הקמת פיקוד העורף; הוא כפה עליהם את פיתוח וייצור הלווין הצבאי ״אופק״, את פרויקט הטיל נגד טילים בליסטיים, החץ, ואת מערכת מכ"מי הגילוי, המעקב והבקרה, שנלווים לו ומנעו אסון כבד והרס טוטלי בעורף הישראלי.
ונזכרתי בדוד עברי, מנכ״ל משרד הביטחון המיתולוגי ומפקד חיל האוויר, שבחלק מתקופת כהונתו זכיתי לעבוד בצמידות אליו כיועץ לשרי הביטחון. עברי ראה למרחוק ושכנע את יצחק רבין ז״ל להטיל על חיל האוויר את האחריות להגנה מפני טילים בליסטיים. הוא שכנע את ארצות הברית לשלב אותנו בתוכנית מלחמת הכוכבים של הנשיא רייגן ולהשתתף בפיתוח החץ ועוד.
חיל האוויר הישראלי רשם במלחמה האחרונה פרק מזהיר בתולדותיו ובצניעות מתבקשת גם בתולדות חילות האויר בעולם. פועלו עוד יסופר ויתוחזק ויוקרן ויעלו אליו לרגל מכל חילות האוויר באזור ובעולם כדי להביע הערכה ולשמוע תובנות ולקחים.
רבים תהו איזהו צה״ל ואיזהו חיל האויר האמיתיים. אלו של הבוקר השחור של ה-7 באוקטובר או אלו של המלחמה האחרונה.
אני חושב שהתשובה ברורה. מה שראינו לאחרונה זהו צה״ל האמיתי.
ומה קרה לנו בבוקר השחור ההוא?
מעבר לעובדה שיש הבדל עצום בין לתקוף באופן יזום לבין להתגונן, ובין להפתיע ללהיות מופתע – ישנן סיבות אפשריות רבות ונוספות. ואת אלו תבחן ותלמד רק ועדת חקירה ממלכתית ומקצועית, שחייבת לקום.
חיל האוויר הציג בפני אזרחי ישראל עוצמה אדירה שמקורה באיכות האנשים בשורותיו: טייסים, צוותי קרקע, הגנה אווירית, מערך כטב"מ , בקרה ומודיעין. הוא הציג חתירה למצוינות, תרבות ארגונית של תחקור ולמידה, של עבודת צוות ובעיקר: אהבה גדולה לעם ולארץ, שעבור ביטחונם אין ולא יהיה מקום רחוק מידי או מסוכן מידי.
