גליון 02/2023
החופש לשלם פחות
טיסות "החופש השישי" זולות מטיסה ישירה בחברה אחת ב22% ובחברה אחרת ב-32%. איך זה אפשרי? הסוד הוא במושבים הריקים ובעלות השולית המזערית לכל נוסע. קראו ותבינו.
מאת: גדעון מנדלסון
acf domain was triggered too early. This is usually an indicator for some code in the plugin or theme running too early. Translations should be loaded at the init action or later. Please see Debugging in WordPress for more information. (This message was added in version 6.7.0.) in /home/iviation/domains/iviation.news/public_html/wp-includes/functions.php on line 6121google-analytics-for-wordpress domain was triggered too early. This is usually an indicator for some code in the plugin or theme running too early. Translations should be loaded at the init action or later. Please see Debugging in WordPress for more information. (This message was added in version 6.7.0.) in /home/iviation/domains/iviation.news/public_html/wp-includes/functions.php on line 6121
מי לא שם לב כי טיסות עם עצירת ביניים זולות מטיסות ישירות בהבדלים שיכולים להגיע למאות דולרים לכרטיס בודד. איך זה שטסים מרחק גדול יותר (במקום לטוס ליעד, טסים ליעד ביניים וממנו ליעד הרצוי) ומשלמים הרבה פחות? איזה מכניזם בתעופה מאפשר ביצוע של טיסות כאלה?
בפני תייר ישראלי הרוצה להגיע לניו יורק לדוגמה, יש שלוש אפשרויות שונות להגיע ליעדו:
האפשרות הראשונה היא טיסות ישירות מת"א לאחד השדות בניו יורק. האפשרות השנייה היא שתי טיסות נפרדות דרך יעד ביניים (עם אותו מוביל או שני מובילים שונים) והאפשרות השלישית היא טיסות "חופש שישי".
יתרונן של הטיסות הישירות הוא ניצול הזמן היעיל וטיסה במטוס גדול ויחסית נוח. חסרונן בעלות הטיסה ובמשכה היחסית ארוך של הטיסה. בדיקה של מחירי טיסות כאלה בחברות שונות גלתה הבדלים מסוימים בין החברות (חברה א' $1113, חברה אחרת $1277 – עלויות לטיסה הלוך וחזור).
שתי טיסות נפרדות דרך יעד ביניים (עם אותו מוביל או שני מובילים שונים) היא אופציה בלתי מומלצת בעליל. יתרונה בכך שאין קטע טיסה אחד ארוך ורציף (לסובלים מטיסות ארוכות), חסרונה בעלות הגבוהה יחסית של כל מקטע טיסה, הלג הקצר יותר בדרך כלל יבוצע במטוס קטן ופחות נוח, זמני המתנה בין הטיסות ביעד הביניים עלולים להיות ארוכים ביותר, אין סידורי העברת מזוודות לטיסות המשך ואין לחברת התעופה אחריות על הנוסע ביעד הביניים (איחורים, תקלות וכו').
בעצם מדובר בשתי טיסות נפרדות ובלתי תלויות לחלוטין. עלות ההגעה בדרך זו מת"א לניו יורק דומה לזו של טיסות ישירות (בבדיקה שלי באתר של חברה אירופאית העלות של טיסה בדרך זו מת"א לניו יורק וחזרה כ-$1194).
קיימת דרך שלישית לטיסה בין ת"א ל-NYC וגם היא דרך יעד ביניים. הדרך הזו פופולרית מאד בקרב נוסעים הרוצים להוזיל את הטיסה (לפעמים בצורה משמעותית מאד). הדרך הזו מנצלת מנגנון בהסכם התעופה בין מדינות הנקרא החופש השישי. הסכם החופש השישי מאפשר לחברה ממדינה שלישית לקחת נוסעים ומטען ממדינה אחת להביאם לשדה בשטח המדינה בה היא רשומה וממנו לקחת אותם למדינה האחרת. בדוגמה שלנו, למשל, חברה תורכית יכולה לקחת נוסעים ומטען מת"א, להביאם לשדה בתורכיה (למשל איסטנבול), ומשם לקחת אותם ליעד אליו רצו להגיע ל-NYC. את אותו הדבר החברה התורכית יכולה לעשות עם נוסעים ומטען אמריקאים.
חשוב להדגיש, שחברה ישראלית או אמריקאית איננה יכולה לקחת נוסעים מישראל או ארה"ב, לנחות בדרך בתורכיה או כל יעד אחר ולקחת עוד נוסעים או מטען מקומיים. התנהלו מסוג זה אינה מותרת במסגרת החופש השישי.
מצאתי מחירי טיסות חופש שישי הלוך וחזור בין ת"א לניו יורק לאותם תאריכים ב-$866 בחברה אחת או $859 בחברה אחרת. כלומר, טיסות החופש השישי זולות מטיסה ישירה שבדקתי בחברה אחת ב-$247 לכרטיס (22%) וב $411 לכרטיס בחברה השנייה (32%). אז איך חברות לא ישראליות ולא אמריקאיות הטסות עם נחיתת ביניים במדינתן יכולות להציע טיסות חופש שישי כל כך בזול?
על הלג הראשון והרביעי (בדוגמה שלנו ת"א ליעד הביניים וחזרה) החברות בעצם לוקחות מחיר מלא ורווחי; על הלג השני והשלישי (מיעד הביניים ליעד הסופי וחזרה) הן לוקחות מחיר שהוא הרבה מעבר לעלות האמיתית של הנוסע, וכך הרווח גדול מאוד עבורן
הסוד כאן הוא כזה: כל חברה אירופאית בינונית או גדולה מוציאה ביום הרבה טיסות ישירות מערים מרכזיות במדינתן לערים מרכזיות בארה"ב. לדוגמה, לופטהאנזה מוציאה ביום מינימום של 8 טיסות ישירות לניו יורק מפרנקפורט וממינכן. כולן במטוסים גדולים ( 787-9/777-300/A350) או גדולים מאד (A380). התפוסה הממוצעת של הטיסות האלה מאירופה לארה"ב עמדה ב-2022 על כ-80%. כלומר, אם נפשט לטובת החישוב 8 טיסות במטוס מייצג עם 300 מושבים בתפוסה של 80% נקבל 480 כסאות ריקים ביום, בהם ניתן לקחת נוסעים נוספים.
עלות לקיחת נוסעים נוספים במקומות האלה נמוכה ביותר, למעשה העלות מסתכמת בדלק הנוסף שידרש להטיס נוסעים אלה (בערך $25 לכל נוסע) ובארוחות שיקבל (פחות מ-$10). כלומר, הלגים השני והשלישי בין תחנת הביניים ליעד (בדוגמה שלנו ניו יורק) עלותם מזערית. על הלג הראשון והרביעי (בדוגמה שלנו ת"א ליעד הביניים וחזרה) החברות בעצם לוקחות מחיר מלא ורווחי; על הלג השני והשלישי הן לוקחות מחיר שהוא הרבה מעבר לעלות האמיתית של הנוסע. הרווח שם גדול מאוד עבורן.
הסיכום של שני הלגים לכל כיוון יוצא, כפי שהראנו, נמוך משמעותית מטיסות ישירות או טיסות נפרדות דרך יעד ביניים, וכך הן אטרקטיביות לנוסעים המחפשים טיסות זולות. כל זה מתאפשר משום שיש מקומות ריקים על טיסות שממילא יוצאות בין יעד הביניים ליעד המרכזי (בדוגמה שלנו ניו יורק).
נוצר מצב של WIN-WIN בין נוסעים המוכנים להתפשר על טיסה זולה דרך יעד ביניים ובין חברות התעופה ביעד הביניים שמרוויחות על טיסות אלה הרבה מאד כסף קל, דרך מילוי המושבים שלא הצליחו למכור לנוסעים במדינתן.