The Israeli Pilots Association magazine
The Israeli Pilots Association magazine
האירוע הדרמטי שהתחולל ב-30 בספטמבר 2026 בטיסת פליי דובאי FZ1073 מדובאי לתל אביב, נושא את כל סימני ההיכר של פיגוע התאבדות אווירי מתוכנן מראש. לולא שרשרת שלא תיאמן של צירופי מקרים ממוזלים, שהביאה את המטוס על נוסעיו לנחיתה בשלום, עמדה מדינת ישראל והמזרח התיכון כולו, בפני אסון נורא, שהיה עלול להתפתח אף לקטסטרופה מדינית ואפילו לעימות צבאי.
הודות לחקירה המהירה של שלטונות איחוד האמירויות, התמונה המצטיירת כעת ברורה יותר, ומפחידה יותר: היעד הסופי עליו ביקש טייס המשנה העומאני, המאם אל-המאמי (בן 29), לרסק את מטוס הבואינג 737 MAX 8 כבר אינו תעלומה. אל-המאמי, שעבר תהליך הקצנה אסלאמיסטית בעת לימודיו באוסטרליה, הודה בחקירתו כי תכנן להתרסק ישירות אל תוך טרמינל הנוסעים בנמל התעופה בן גוריון, במטרה לחולל פיגוע המוני בסגנון ה-11 בספטמבר שאת שנתו ה-25 ציינו זה עתה. מהחקירה אף עלה כי הוא שיבץ את עצמו במכוון בקו לתל אביב פעמיים קודם לכן כדי ללמוד את נתיב הטיסה.
הדרמה החלה בגובה השיוט של הבואינג 737MAX8 מעל שמי ירדן. אל-המאמי שלף את גרזן החירום של הקוקפיט והחל להלום בקברניט. במקביל, הוא דחף את הגאי המטוס והכניס אותו לצלילה תלולה ומבעיתה – המטוס צנח בכ-16,000 עד 17,000 רגל בתוך פחות מדקה, במהירות שהתקרבה למהירות הקול וגרמה לתלישת חלק מההגה הכיוון (Rudder). הנוסעים, שמרביתם היו ישראלים, חשו את עצמת הצלילה במלואה, וחלקם נפצעו. שניות בודדות הפרידו בינם לבין התרסקות קטסטרופלית. [1
נקודת המפנה הגיעה בזכות מאבקו ההירואי של הקברניט ההודי, קפטן סמיט מצ'האר (Smit Machchhar). למרות שנפצע קשות מהגרזן והיה שרוט ומדמם על רצפת תא הטייס, מצ'האר גייס את כוחותיו האחרונים, שידר אות חטיפה (קוד 7500) וביצע את הפעולה המכרעת מכולן: הוא פתח את מנגנון נעילת דלת הקוקפיט מבפנים. נינה בת ה-6, שהייתה בתא השירותים הקדמי במטוס, ואמה טלי מנס, שליוותה אותה, שמעו את קולות המאבק בקוקפיט, וטלי הזעיקה את הנוסעים שישבו בשורות הקדמיות של המטוס. הנוסעים הישראלים פרצו פנימה לתא הטייס, השתלטו על המחבל, קשרו אותו, וטיפלו במקביל בקפטן המדמם. אחד הנוסעים, יניב חיון, שרברב במקצועו, סיפר כי הוא צופה אדוק ב"תעופה בחקירה", וכשראה שהמטוס צולל – הוא משך בהגאים כדי לייצב אותו. שני טייסים שטסו במטוס כנוסעים תפסו את ההגאים, ייצבו את המטוס וביצעו נחיתת חירום מוצלחת בנמל התעופה טאבוק שבסעודיה.
בזמן שנוסעי הטיסה ניצלו בנס וזכו לקבלת פנים חמה ואף שרו "עם ישראל חי" על אדמת סעודיה, מאחורי הקלעים התפתח משבר דיפלומטי וביטחוני חריף בין ישראל לאיחוד האמירויות. החקירה הסתעפה בדובאי, שם עצרו השלטונות האמירתיים שני טייסים נוספים מאיי המלדיביים המועסקים בחברה, בחשד שהיו בקשר רציף עם אל-המאמי.
אולם המתיחות האמיתית צפה סביב דרישות האבטחה של ישראל. משרד התחבורה והשב"כ דרשו להציב עמדות שיקוף ומאבטחים ישראלים חמושים על אדמת דובאי כדי לבדוק את טיסות החברה לישראל, ואף דרשו לקבל לידיהם את חומרי התחקיר המלאים. באמירויות הגיבו בזעם רב, דחו את הדרישות בטענה של "אתם פוגעים לנו בכבוד", וסירבו לאפשר דריסת רגל ביטחונית ישראלית בשטחם. נכון לעכשיו, הטיסות של פליי דובאי וחברות ישראליות בקו זה הושעו, והתגלע נתק עמוק בין המדינות סביב הסדרי הביטחון.
חומרת המחדל העמיקה עוד יותר בעקבות דיון בוועדת המשנה למודיעין של הכנסת. שם נחשף נתון מדהים: בשנה האחרונה נכנסו לישראל 1,240 אנשי צוות אוויר ממדינות אויב או מדינות שאין לישראל יחסים דיפלומטיים איתן (ובהן עומאן, סוריה ולבנון), בניגוד גמור להתחייבויות המוקדמות של חברות התעופה הזרות. התברר כי אל-המאמי עצמו אף קורקע בעבר בעומאן עקב חשד להקצנה דתית, ובכל זאת הצליח לעבור את תהליך הסינון הרשלני של פליי דובאי.
הלקח של טיסת FZ1073 ברור מתמיד. בעולם שבו הקוקפיט הפך למבצר חסין פריצה מאז ה-11 בספטמבר, חברות התעופה ומערכות הביטחון אינן יכולות להסתפק עוד בבדיקת רקע שטחית או בכישורי טיסה. תעשיית התעופה הגלובלית מחויבת לבצע מהפכה מיידית במערכי הסינון המנטלי והפסיכולוגי של טייסיה. כאשר האיום הגדול ביותר על ביטחון הנוסעים מגיע דווקא ממי שאחראי על חייהם, תהליכי הפיקוח חייבים להשתנות – לפני שהאסון הבא יתרסק על הטרמינל.