דווקא בשעתה הקשה ביותר מקבלת התעופה הישראלית רגעי חסד.
דווקא בימים הללו, בהם מאות טייסים מקורקעים ועשרות מטוסים ניצבים דומם ברחבות החניה, מתפתחת ההכרה בציבור הישראלי שמדינה חפצת חיים צריכה לסמוך רק על עצמה: בביטחון, באנרגיה, במזון ובתעופה. וכשמדובר במדינת ישראל שהיא מדינת אי מוקפת אויבים, המנהלת סבבי לחימה ארוכים אחת למספר שנים – הצורך גובר שבעתיים.
אבל הציבור לחוד והממשלה לחוד.
ממשלת ישראל מתנהלת מזה שנים ארוכות באופן חסר אחריות כשהיא נעדרת כל מדיניות ואסטרטגיה עבור התעופה הישראלית.
בדיוק ההיפך ממה שקורה בעולם בעידן השמיים הפתוחים מחד והבדלנות מאידך.
ממשלת ישראל מתנהלת בתחום תשתיות התעופה ״מהיום למחר״ ועל פי לחצים נדל"ניים וכלכליים. בשנים האחרונות נסגרו שדות התעופה בירושלים, קריית שמונה, מחניים, אילת ושדה דב. במקרה האחרון גברו שיקולי הנדל״ן על האינטרס הציבורי, הבטחוני והחברתי בכל הקשור לעיר אילת, לתושביה ולאורחיה.
עוד לפני פרוץ משבר הקורונה התקשתה חברת התעופה ״הלאומית״ אל על לשרוד וחלקה בנתב״ג הלך ופחת למול חברות ששייכות או נתמכות על ידי ממשלותיהם כמו: ״טורקיש אירליינס״, איירופלוט וחברות נוספות – ועוד לא דברנו על חברות התעופה של האמירויות.
ממשלה חפצת חיים חייבת להבין שתעופה ישראלית עצמאית וחזקה היא מרכיב חשוב בביטחון הלאומי, בכלכלה ובגאווה הלאומית, ולפעול בהתאם.
אלו ימים קשים לתעופה העולמית והישראלית כמו לכלכלה העולמית ולאנושות כולה. גם בימים הללו רב הנסתר על הגלוי, אבל בערבו של יום, מקומם של המטוסים בשמיים ושל הטייסים בקוקפיט, מובילים בנוחות ובבטחה נוסעים ומטענים.
בשנה האחרונה העמיק מאוד אגוד הטייסים את אחיזתו והשפעתו בקרב חברי הממשלה, חברי הכנסת, הרגולטורים, אנשי התקשורת ומעצבי דעה. את החודשים הארוכים בהם נאלצים חברי האגוד לשהות על הקרקע אנו מנצלים כדי להבטיח את שובנו לאוויר חזקים יותר, מוערכים יותר ובטוחים יותר שעתיד התעופה הישראלית מקבל יותר קשב ויותר עשיה ואחריות.
זו חובתה של הממשלה – לא לציבור הטייסים ולחברות התעופה, אלא לציבור הישראלי, לכלכלה הישראלית וליחסי החוץ והביטחון שלה.
הירהיבו עוז?
- הכותב משמש כיועץ לאסטרטגיה ותקשורת של אגוד הטייסים