לא נחזור במהרה לשגרה

בימים אלה, בפרוש השנה העברית חדשה, תשפ"ה, חיילי צה״ל נלחמים על אדמת לבנון וחיל האוויר תוקף בזירות קרובות ורחוקות, מדינת ישראל מתחקרת מטח טילים נוסף מאיראן ואין לדעת מה ילד יום. 

קצב האירועים הגבוה הוא אחד האתגרים העומדים בפנינו לצד האירועים עצמם, אולם השבוע נעצור לרגע, ונציין שנה לאותה שבת נוראה של השבעה באוקטובר. מאז הזמן כאילו עצר מלכת במובנים רבים והאיץ ללא הכר במובנים אחרים.

מעבר לתעופה ולתפעול המבצעי המאתגר, לעומס העבודה לצד המילואים ומטלות נוספות שיש לכולנו, כדאי לעצור לרגע ולהביט אל השנה הקרובה והיא תהיה מאתגרת לא פחות. מצד אחד המשך לחימה בגזרות השונות ומן הצד השני ניסיונות החזרה לשגרה והשלמת החוסרים מהשנה החולפת.

בשנה הקרובה נצטרך להתרגל לקצבים אחרים ולעוצמות שלא הכרנו. זו כבר לא חזרה לתעופה רגילה אחרי סבב לחימה. גם הגרעון התקציבי שנוצר עקב המצב לא יגמר בקיצוץ רוחבי או השקות בינ״ל. לתעופה ייקח זמן רב לחזור לימיה הרגילים וכך גם לאמון הנוסעים בחברות הזרות ושביעות הרצון מהחברות שלנו, לישובים בצפון ייקח זמן להיבנות מחדש וחלקם לא ייבנו, לפחות לא כפי שנעזבו באוקטובר של שנת תשפ״ד.

בכלכלה יש לצפות לשינויים וגזרות מרחיקי לכת, ממיסוי מוגבר וחדש שאין בצידו שירותים חדשים.

אולם מעבר לכל אלו, המרקם החברתי יהיה גורם מכריע בשנה הקרובה. החוסן והלכידות, ההקשבה לצד חוסר ההסכמה וההגעה למכנה המשותף – ותמיד יש כזה. אלו יהיו לערוץ שכולנו נצטרך ללכת בו ועדיף שנלך יחד. היכולת של טייסות וטייסי ישראל, יחד עם כלל עובדי התעשייה, תהיה משמעותית בשנה הקרובה, כדי לייצר יוזמות חדשות וגם כדי להילחם על הענף שהאתגרים עוד לפניו לצד שותפות גורל חברתית על עתיד מדינת ישראל. אלו יהיו האתגר האמיתי והמרכזי שיעמוד לנו בשנת תשפ״ה.

שתהיה לנו שנה מועילה.