יוס אחי הגדול

זה לא הוגן שאדבר אליך מעל הקבר שלך. אתה אמור להיות הדובר ואני אמור להיות הנהנתן. לצערי הרב, לאלת המזל יש תוכניות אחרות. כל חייך הצלחת להתחמק ממנה, למרות שניסתה לחזר אחריך, כרבות אחרות, ובתושייתך ותבונתך הערמת עליה יותר מ 70 שנים.

כבר בכתה א' ,נקראה אמא למנהל בית הספר בתל גנים ונאלצה לתת אישור גורף שאתה רשאי לעמוד בכיתה כי לשבת לא רצית. למזלך עוד טרם המציאו את הריטלין כי אז היו הופכים סוס פרא מיוחד לחמור רדום.

ואכן בהמשך חייך המופרעים, נפלת מסוס דוהר, יצאת בגובה 0 מסחרור, הרסת כל אוטו חדש של אבא, עברת את כל הכמעט ונפגעים האפשריים, והספקת בגיל 71 לחיות ולחוות כמו 5 אנשים נורמאליים .

יוס, היית שילוב של הכל מהכל, הרוח והנשמה שלך היו חייתיות אבל השכל וההיגיון היו שמרניים. היית שובב, היית פרוע, היית חזק והיית תחרותי והיית בר מזל גם כשהתגרית בו. גם כשכעסת וגם כשהיית קפוץ, היית כריזמטי. ידעת לפתור דברים במכות אבל גם שאפת להיות מפשר ומכיל. היית חפיפניק ומעמיק, כעוס ורך, אוהב וביקורתי, קפוץ ורחב, נוכח ונעלם, מסוכן ובטוח, דרוך ומפוזר והכל בעטיפה אחת של צלופן, כפי שהיה עטוף כדור ה-יויו הקטן שהיינו מקבלים במתנה, אחרי קנייה של נעליים, בנעלי פיל, ברחוב ביאליק ברמת גן.

אתה סמל ודוגמא לדור שהולך ונעלם. דור שנולד לניצולי שואה, שהפך להיות צבר מחוספס וחדור מטרה, דור ששר שירי פלמ"ח וגבורה. היית טרזן, מצ'יסטה, פטריק קים, מאיר הר ציון ואליפלט אבל גם היית המון המון סשה ארגוב, ג'ון לנון, דויד גרוסמן ופרופסור לייבוביץ'. הרגשת והתרגשת, היית אמוציונאלי אבל גם ניתחת בהגיון של מדען. פעלת מלב של משורר, ומראש של פרטיזן. בלבלת אנשים והפנטת אותם באישיותך. היית מגנט דו-קוטבי, מושך ודוחף, מחבר ומרגש. לעולם אתה לא חולה, לא עייף לא רעב ולא שבע, לא נח לרגע, ופעיל אין סופי, אי אפשר היה ללכת אתך ברחוב, רצת עשרה צעדים לפני ולא נעצרת לרגע להביט בעץ יפה, ציפור מזמרת או חלון ראווה. מיהרת להספיק עוד, ולא ידעת לעצור ולנשום.

נכון, לא היה אצלינו בלקסיקון הביתי צמדי מילים כגון : לא יכול או קשה לי, לא עצלנות ולא תירוצים, אבל אתה שכללת את זה לתורת חיים ושכללת זאת עם חוצפה ורכות.

הכל אתגר אותך, להשפיע, להוביל, להיות מעורב ולהיות נוכח. לא פספסת אירוע, מפגש או ערב שירה. לא הייתה לך מנוחה כי לא ידעת באמת כמה אתה מוכשר, חכם, יפה ומושך. המשכת לדהור ורצית להשיג ולהספיק עוד, עד שהגורל האכזר תעתע בך ועצר את מרוצך.

עצוב ומתסכל וממש לא במקום.

יוס, בוא נודה על האמת. סטייל לא היה לך, לבשת חולצה חומה לא מכופתרת בשילוב עם גרביים לבנות, אכלת בעמידה פרוסת לחם ישן עם קטשופ, טחינה וגבינה צהובה, לא פיזזת כי היה לך קצב ריקוד מוזר ונותרת אחרון האנשים ששותים נס קפה רותח עם סוכרזית. אבל היה לך אין סוף צ'ארם ואין סוף אישיות סוחפת, מעוררת השראה. צ'ארם היה מתנת חייך.

נגעת ברבים כל כך, הצלחת לשמור על קשרים מדהימים, כבשת והשארת חותם על המונים . הובלת וסחפת.

ואני עצוב מכך שכבר לא יתבלבלו כשרואים אותי ברחוב וכבר לא יהיה לי תירוץ להתחמק ממבט זר ומחייך ולומר, מתנצל, לא מכיר אותך או אותך, אני רק אח של יוסי .

כמה דומים אנחנו וכמה שונים. כמה שמרת עלי וכמה התווכחנו שעות על גורל ומקרה, התעקשת על התאוריה, והמציאות לא בלבלה אותך, ידעת בחוכמתך ובכישוריך לסובב אותה כדי שתתאים לתאוריה. הערכת אותי ולעיתים הפרעתי לך, אהבת אותי וגם לא הבנת אותי, סמכת עלי וזה היה לי כל כך חשוב.

תמיד ידענו להבין את השונות בינינו, לכבד אותה ולהמשיך באהבה לקבל החלטות ביחד. וכשאמא ביקשה באון ובצלילות דעת לסיים את חייה, לקח לך זמן להתחבר, אך ידעת לתמוך ולכבד.

יוס, גאוות חייך כאן מסביב. אתה משאיר משפחה מדהימה שתמשיך בדרכה הייחודית לשיר את שירת ליבך הרחב. השארת מורשת אדירה, חברי נפש ונשמה ואלפי אנשים שנגעת בהם. אתה לא משאיר רק תמונות וסרטים רבים אלא בעיקר אנרגיה מיוחדת של רוח ועשייה, סקרנות, ונחישות עם נשמה של ילד.

נתת מעצמך וטיפלת בילדיך ברוך ובאהבה לפני שטיפלת בעצמך. אתה משאיר ערמות של רגש ואהבה בכל אחד מהם ובוורד הלביאה, שבאישיותה המיוחדת תדע למלא את החלל שנוצר ברכות, בקבלה ובתוכן ייחודי לה.

יוס, אהבת את החיים כפי שחיית אותם ולוותר עליהם לא היה בלקסיקון שלך, לא רצית יותר לחיות אחרי שנפגעה מערכת ההפעלה הייחודית שלך. החלטת שאלו אינם החיים שרצית. אחרי מאמץ אדיר של כח פיסי מטורף נתת לנו תקווה לקבל חזרה אפילו חלק קטן ממך, אך לא הצלחת. בסוף, המציאות הכריעה אותך עד אובדן. ידעת בליבך שברגע שאבדה לך יכולת הדיבור, החשיבה והתקשורת, גם נגדעה ממך היכולת לשמר את החיים כפי שכל

כך ידעת לעשות לפני. התסכול גבר על הרצון לחיות ונפרדת מהעולם שיצרת. העולם שיצרת אינו נפרד ממך.

אז יוס אהוב, אמא לימדה אותנו לא להיות עצובים, והחיים לימדו אותי קבלה, המשכיות ומציאות, אבל לא הכינו אותי להספיד אותך בשיאך. כל כך עצוב וכל כך לא במקום אח יקר ואהוב, השארת אותי שורד אחרון לדור ראשון.

אתה יודע שאני אוהב להיות לבד, אבל לא גם עצוב וכואב . אוהב אותך אח יקר.

רוני שוב