The Israeli Pilots Association magazine
The Israeli Pilots Association magazine
בעולם התעופה המודרני, שבו מערכות הניווט מדויקות להפליא והמטוסים בטוחים מאי פעם, האיום הגדול ביותר על שלום הטיסה אינו מגיע בהכרח מכשל במנוע או מסערה אימתנית, אלא דווקא מכיס המושב של הנוסע בשורה 12. הזינוק הדרמטי שנרשם בשנים האחרונות במספר אירועי ההתלקחות של סוללות ליתיום ומטענים ניידים בטיסות מסחריות, הפך את קוביות האנרגיה הקטנות הללו לחשש המרכזי של קברניטים ואנשי בטיחות ברחבי העולם. לפי נתוני רשות התעופה הפדרלית בארה"ב, התעשייה מתמודדת כיום עם ממוצע מדאיג של יותר מאירוע אחד בשבוע שבו סוללה חווה בריחה תרמית [1, 2, 3] – תהליך כימי הרסני שבו היא מתחממת באופן קיצוני, פולטת עשן סמיך, ולעיתים קרובות מתפוצצת והופכת ללפיד בוער.
כדי להבין את גודל הסכנה, די להביט בשורה של תקריות חמורות מן העת האחרונה, הממחישות כיצד פריט כה יומיומי יכול להשבית ענק מתכת בשחקים. בספטמבר 2026, טיסת חברת קלמ שהייתה בדרכה מאמסטרדם לקורסאו נאלצה לבצע פניית פרסה דחופה מעל האוקיינוס האטלנטי ולחזור לנחיתת חירום, לאחר שמטען נייד שהושאר מחובר לחשמל במחלקת העסקים התלקח. הלהבות והעשן הכבד חרכו קשות את דופן החלון והכיסא, ונוסע אחד נפצע מכוויות. חודשים ספורים לפני כן, באוקטובר 2025, מטוס של חברת איזיג'ט שעמד על מסלול ההמראה במילאנו נאלץ לבצע פינוי חירום בהול באמצעות מגלשות מתנפחות, לאחר שמטען של נוסע התפוצץ בפתאומיות ומילא את הקבינה בעשן מחניק תוך שניות, אירוע שהוביל לפציעתם של שני בני אדם. המקרה הקיצוני ביותר נרשם בדרום קוריאה, שם מטוס של חברת אייר בוסאן הושמד כמעט לחלוטין על הקרקע ונשרף כליל בעקבות בריחה תרמית של מטען נייד.
הסכנה הגלומה בסוללות אלו נעוצה בשילוב שבין צפיפות האנרגיה הגבוהה שלהן לבין הקושי הפיזי של צוות האוויר להשתלט על השריפה הכימית שהן מייצרות. כאשר סוללת ליתיום כושלת עקב פגם ייצור, נזק פנימי או קצר, היא מייצרת חום עצמי שמזין את עצמו בשרשרת, אינה זקוקה לחמצן חיצוני ופולטת גזים רעילים ולוהטים. האיום הופך לקטסטרופלי פי כמה כאשר מדובר בבטן המטוס. מסיבה זו, במאי 2026, טיסת איזיג'ט בדרך ללונדון ביצעה נחיתת חירום מיידית ברומא בגובה של 11,000 מטרים, רק משום שנוסע נזכר שהשאיר מטען נייד פעיל בתוך מזוודה שנשלחה לבטן המטוס. הקברניט סירב לקחת את הסיכון, שכן שריפת סוללה במתחם המטען הסגור, מקום שבו לדיילים אין גישה ישירה ואין יכולת להילחם באש באופן ממוקד, נחשבת לאחד התרחישים המאיימים ביותר על שרידותו של מטוס.
בעקבות גל התקריות חסר התקדים, ענף התעופה העולמי הגיב בגל של איסורים והחמרות דרמטיות, שמשנות לחלוטין את חוויית הטיסה המוכרת. חברות תעופה מובילות בעולם יישרו קו עם פרוטוקולים נוקשים שנועדו לנטרל את הפצצות המתקתקות הללו עוד לפני ההמראה. גם חברות התעופה הישראליות, ובראשן אל על וארקיע, אימצו את המחמירים שבפרוטוקולים הבינלאומיים, והציבו את עצמן בחזית המאבק בסכנת ההתלקחות. הבדיקות הקפדניות בנמל התעופה בן גוריון, בשילוב עם עדכוני הבטיחות האחרונים, הפכו את נשיאת המטענים הניידים ואמצעי האחסון האלקטרוניים לפרוצדורה מבוקרת ונוקשה במיוחד, המטילה אחריות אישית מלאה על הנוסע.
חוק המטען הבודד
הכלל הבסיסי והחשוב ביותר עבור הנוסע הישראלי כיום הוא חוק המטען הבודד, המכתיב מטען נייד אחד בלבד לנוסע, כאשר אל על אוסרת באופן גורף העלאה של מספר מטעני גיבוי מנותקים עבור נוסע יחיד. מעבר לכמות, קיימת הגבלת קיבולת נוקשה המבוססת על יחידות אנרגיה של וואט-שעה, וקובעת רף מקסימלי של עד מאה וואט-שעה. רוב המטענים הפופולריים בשוק, כמו סוללות בנפח של 10,000 או 20,000 מיליאמפר הפועלות במתח פנימי סטנדרטי של 3.7 וולט, עומדים בקריטריון זה שכן סוללת 20,000 מיליאמפר שקולה בדיוק ל-74 וואט-שעה. עם זאת, תנאי הסף להעלאת המטען הוא קיומו של סימון יצרן מקורי, ברור וקריא המטביע את הנתון על גבי המכשיר. צוותי הקרקע והביטחון מונחים לפסול ולהחרים מטענים שחוקים, מחוקים, או מטענים ללא מפרט טכני ברור.
ברגע שהנוסע חוצה את שרוול המטוס ונכנס אל תא הנוסעים, המטען הנייד הופך לחפץ דומם, שכן החברות הישראליות מיישמות איסור שימוש גורף ומחלט לאורך כל שלבי הטיסה. חל איסור מוחלט לחבר טלפונים ניידים, טאבלטים או אוזניות אל המטען הנייד במהלך השהות במטוס, והוא חייב להישאר כבוי ומנותק לחלוטין בתוך התיק. בדומה לכך, אין להטעין את סוללת הגיבוי עצמה באמצעות שקעי החשמל או חיבורי ה-USB המובנים במושבי המטוס. מטענים אלו מוגדרים בחוק התעופה כחומרים מסוכנים, ובשל כך חל איסור מוחלט לשלוח אותם בתוך המזוודות המיועדות לבטן המטוס; עליהם לעלות אך ורק בתוך כבודת היד. בנוסף, הנוסעים נדרשים להבטיח הגנה אקטיבית מפני קצר חשמלי, שמשמעותה נשיאת הסוללות בתוך נרתיק מגן ייעודי או בכיס נפרד בתיק, תוך הרחקה מוחלטת מחפצי מתכת מוליכים כמו מפתחות או מטבעות שעלולים לייצר קצר פתאומי ותגובת שרשרת תרמית.
לגבי סוללות המותקנות באופן קבוע בתוך מכשירים אלקטרוניים, המדיניות הישראלית מתחלקת לשלוש קטגוריות ברורות. עבור מכשירים סטנדרטיים כמו מחשבים ניידים או מצלמות שקיבולתם עד מאה וואט-שעה, מותר להעלות עד 15 מכשירים שונים לנוסע. ניתן לשלוח מכשירים אלו לבטן המטוס רק בתנאי שהסוללה אינה ניתנת לשליפה, והמכשיר עצמו כבוי לחלוטין ומוגן מפני הפעלה מקרית, ואילו אם הסוללה נשלפת, חובה לפרק אותה ולשאת אותה בתיק היד. סוללות בנפח בינוני של בין 101 ל-160 וואט-שעה, הנפוצות בקרב צלמים מקצועיים או במכשור רפואי נייד, מוגבלות לשתי יחידות בלבד לנוסע, אסורות לחלוטין לבטן המטוס ומחייבות קבלת אישור מיוחד מראש מחברת התעופה דרך מוקדי השירות. סוללות ענק שקיבולתן מעל 160 וואט-שעה אסורות להטסה בטיסות נוסעים מסחריות באופן גורף ומוחלט. תעשיית התעופה מבהירה לנוסע המודרני באופן שאינו משתמע לשני פנים כי הנוחות הטכנולוגית שלו חשובה, אך היא לעולם לא תבוא על חשבון חוקי הבטיחות הנוקשים שמחזיקים את המטוס באוויר.