תחרות? בוודאי. אבל התעופה הישראלית קודם/ קב' מידן בר, יו"ר איגוד הטייסים הישראלי
גיליון מיוחד וחגיגי זה יוצא לאור לקראת ועידת ישראל לתעופה 2020 באחת התקופות המאתגרות והקשות שידענו בענף, במדינה ובעולם בשנים האחרונות. מי מאיתנו לא עוקב מידי פעם אחר מפת נתיבי הטיסה המשודרת און ליין. אנו זוכרים את הימים בחודש מרץ השנה כשלפתע אפשר היה לראות את המדינות ומעט מאוד מטוסים טסים מעליהן בנתיב. האוקיינוסים נראו ריקים וצפיפות חריגה התגלתה סביב שדות התעופה, אבל לצערי, אלה היו מטוסים חונים. לא ידענו אז כמה מזמן הם עוד יהיו שם, ומרביתם עדיין נמצאים באותו המקום. התעופה בעולם המודרני היא מנוע צמיחה רב עוצמה ובשנים האחרונות אנו מגלים אותה גם ככלי מרכזי ביחסי החוץ בין המדינות ומכשיר בסיסי בכלכלה לאומית. התחרות האזורית משכללת וממציאה את התעופה מחדש כל הזמן, אך העילוי לא השתנה, האחריות לא השתנתה וחדוות הטיסה לא.
איגוד הטייסים הישראלי רואה עצמו כמרכז מידע וידע עבור כל מי שהתעופה יקרה לו, כל מי שהתעופה מעניינת אותה, כי כולנו מבינים שיש פה משהו גדול ממטוס ומסלול, מטייס ורישיון. בטאון מסוג זה נועד להביא, להנגיש את התעופה במבט על, לחבר בין הקצוות ולהאזין למגוון הדעות מכל התחומים. הכתבות המובאות בפניכם רואות את התעופה דרך יזמות, כמו כלכלה ויחסי עבודה, דרך בריאות ובעוד היבטים רבים. תהנו מהקריאה.
אם נזכר כי לא לפני הרבה זמן, בוועידת ישראל לתעופה 2019, ציינו כי בשנת 2020 יטוסו ארבעה מיליארד נוסעים, כאשר בעולם יהיו שמונה מיליארד נפש; כלומר, מחצית מאוכלוסיית העולם תטוס. במקום זה שנת 2020 תהיה שנת מפנה. פחות מעשרה אחוזים מאוכלוסיית העולם תעלה על מטוס, למעלה ממחצית תאבד את מקור הפרנסה הבטוח שלה לנקודת זמן מסוימת, המרוץ לחיסון מנגיף לא מוכר נמצא בשיאו וכבר מזמן שכחנו איך זה ללחוץ ידיים.
אנחנו עוברים שנה קשה, תקופה משמעותית בתעופה וכאזרחי העולם. אבל לא על זה באנו לדבר כאן; לצד תעשיה המנסה להתאושש ודווקא מתוך מצוקת ההפתעה והמחדל, נדבר כאן על העתיד, על תעשיה שלמה ומקומה בעולם מתפתח, על עצמנו ועתידנו, על מקומה של תעופה בשמירת עצמאות תחבורתית והיותה נכס אסטרטגי למדינת ישראל. אי של יציבות וחדשנות החווה זריחות נפלאות אך עליו להיות מוכן גם לחשיכה מוחלטת.
כמו הרבה תחומים אחרים נאלצנו להמציא את עצמינו מחדש. עכשיו תפקידנו לשמר על ההמצאה ולהפוך אותה למדיניות. הטייסים בישראל ובעולם כבר אינם רק מטיסים נוסעים, התעופה הופכת לכלי בסיסי במדיניות החוץ ומהווה נדבך לאומי המשרת נאמנה עצמאות תחבורתית, לכך אנו עדים בסיוע מרחיק לכת של מדינות. בעת הזו חלק מהטייסים ילמדו ויתערבו בקהילה העסקית. חלקם יעשה הסבה להוראה וישתלב במערכת החינוך של מדינת ישראל. בעתיד אנו נדרש לאפיין גם את אופן העבודה והייצוג שלנו כגוף מקצועי וכקבוצה.
למדנו חשיבותם של הדברים הפשוטים, הקהילה והסביבה הקרובה. גם האיגודים האחרים בעולם נאנקים תחת אותן הבעיות; הם משתפים וכמהים למידע וניסיון באותה מידה כמונו ואנחנו משתפים איתם פעולה היום יותר מתמיד. למדנו גם חשיבותה של מנהיגות, של רעות ואחריות. אנחנו מבינים היום יותר מתמיד את האתגר העומד בפנינו כקבוצה, להחזיר יחד את התעשיה לפעולה. זו המטרה העיקרית ובעצם זו גם המטרה היחידה. עם זה אנחנו צריכים לקום בבוקר.
התעשיה שלנו איננה רק אנחנו. אנו מיעוט משמעותי בין עשרות אלפי שותפים בישראל למפעל התעופה הציוני. מתיירות לתחזוקה, ממלונאות ועד שרות, מפיקוח ובקרה וכן גם רגולציה וקובעי המדיניות. עלינו לדבר באותה השפה ולפעול למען אותן המטרות, כי האיום אינו מבחין בננו והאתגרים אינם דוברים רק שפה אחת. מי שינסה לפלג או לתקוע טריז בענף, יוכח כי שגה לאורך זמן. אני קורא לכולם לראות במשבר הזדמנות לחזק את העובדים, להעצים אותם ובוודאי שלא לנצל את המשבר ולהחשיך את עתידם. אני מאמין בשיתוף פעולה אחראי, בשפה משותפת ומטרה משותפת, תעופה ישראלית חזקה, איתנה ותחרותית, היא כרטיס הביקור שלנו לעולם המודרני והיא המטרה.
משבר עשוי לפתוח גם עידן חדש, עידן בו לא עוד נטוס בנתיבים ארוכים ממתחרינו, לא עוד נהיה תלויים במגבלות בטחון ואבטחה אלה הם בנו, לא עוד מחירי היצף ותחרות בלתי הוגנת. כי כמו שאני מכיר את רובכם, תנו לנו הזדמנות שווה ואנחנו כבר נדע לנצח, ביחד. יחד עם שדולה חזקה בכנסת, יחד עם רגולציה נבונה וקשובה, יחד לאור מדיניות ברורה ובלתי מתפשרת המובלת ממשרד התחבורה.
אני מכיר את הנחת העבודה כי הפרטה ותחרות מייצרות הזדמנות, אני מכיר את פתיחת השמיים היטב ואני טס בהם. אבל אני לא רואה מטוסים ישראלים נוחתים באיסטנבול כשחברות התעופה הטורקיות מגיעות לתל אביב עשרים פעם ביום קיץ. מי יכול להעלות על הדעת כי חברה ישראלית תטוס יותר זמן לאותו היעד מחברה זרה? אבל זה קורה לנו בדרך למזרח כל יום. אז לפני שמנופפים בסיסמאות, אני רוצה לומר לכולכם כי תעשיית התעופה הישראלית בעד ומעודדת תחרות, אבל ישראל קודם, עובדיה קודם, מפעליה קודם וכך גם הגאווה שלה תהיה קודם. המלפפון הישראלי טוב יותר ולא צריך להאכיל את חיילי צה"ל בתוצרת זרה, המלט הישראלי מפרנס אלפי משפחות כמו הזכוכית ועוד מוצרים רבים. כחול לבן זה לא רק הדגל שלנו, זו צריכה להיות גם תפיסת עולמנו, אולם במציאות מסחרית פרוצה הוא לנצח יישאר רק סמל.
שנת 2020 עומדת להסתיים, התקופה המאתגרת עוד רחוקה, אבל אנחנו בנויים לאתגרים. אנחנו יצוקים מעברנו ויחד משרטטים את עתידנו. העילוי לא נפגע בקורונה והוא שם, מחכה לכולנו. אולם יכולותינו היום יעמדו לנו גם במשבר הבא והוא בטוח בדרך של תעשיה מאוחדת וחזקה, מדיניות תומכת וברורה ולבסוף האמונה החזקה כי אנחנו קוראים בזהירות ומהר את המציאות ביד אחת וכותבים לאט ובנחישות את עתידנו ביד השנייה.
מגזין זה מתממש באמצעות חבורה מופלאה של חברי איגוד ועוזריהם, אנשים הנושמים וחיים את הענף. יחד הם ערכו עבור כולנו מהדורה מעמיקה ורחבה, שזורה בתמונות ורצופה במילים מעניינות. זו ההזדמנות שלי להעריך את כולם בשם כולנו. לכם קוראים יקרים אני מאחל עיון מהנה ומועיל, מקווה כי המגזין יהיה רק חלק מהשייכות שלכם לעולם מופלא שכזה, וקורא לכם ליצור קשר ולעקוב, לתרום ולהאיר לאיגוד הטייסים המוביל קדימה תעופה ישראלית, נכס אסטרטגי כחול לבן.
בהערכה
קברניט מידן בר
יו״ר איגוד הטייסים